זה בדם שלנו

כשהיינו נערים הוא היה העולם שלי, חיינו את האהבה שלנו, בכל בוקר קמתי בשבילו, לא חשבתי שיהיה דבר שיצליח לשבור אותנו, חשבתי שנעבור הכל, אבל החיים שברו אותנו, והשאירו אותנו חסרי מילים, השאירו אותנו מדממים שמנסים להפנות אצבעות מאשימות,

וברחתי, השארתי אותו לבד ברגע הכי קשה בחיים של שנינו, ברגע שהיינו צריכים אחד את השניה יותר מתמיד. הוא האשים אותי, ואני האשמתי את עצמי ולכן ברחתי.

וחזרתי לכאן עכשיו, למקום שבו חוקקנו את כל הזיכרונות שלנו, הרגעים שלנו, ואהבה שלנו, אבל עברו חמש שנים.

ועכשיו? עכשיו הוא לא מסוגל להסתכל עליי, הוא מתעב אותי, הוא רוצה שאסלק מהחיים שלו במהירות שעזבתי אותם, אבל אני עדיין אוהבת אותו, הלב שלי עדיין פועם בשבילו,

ואני אחיה את התיקון שלנו.