fuck what I hate

אני ממש אוהבת כשקר לי אני לא יודעת אם אני מזוכיסטית או סתם מוזרה אבל אני אוהבת את התחושה הזאת שהעצמות מתאבנות

בדיאבד אני אוהבת לסבול אבל אם באמת הייתי אוהבת לסבול לא הייתי מצטערת על כל קו ביד שהוא בעצם באשמתי או שההפך כי בעצם מה שגורם לי לסבול זה ההרגשה שאני אשמה ושהכל בגללי

כששאלתי אותו הוא אמר לי שנולדתי ככה אבל למה שאני אאמין לו אני לא מאמינה לעצמי אז אני אאמין לו?

כל פעם שאומרים לי משהו ואני מרגישה את הדקירה בבטן אני רצה לעשות את זה שוב כל פעם שחשבתי משהו שמסתבר שהוא אפילו לא בשליטתי עשיתי את זה שוב

כל פעם שאני עושה את זה תחושת הסיפוק היא עצומה וצרחה חנוקה משתחררת אבל התחושה אחרי היא התחושה הכי נוראית בעולם.

אף אחד לא מבין אותי.