אבק פרחים

"אני מכיר אותך."
אני לא עונה לזה.
"תסתובבי ותסתכלי עליי." הוא פוקד ואני שומעת את הצעדים שלו בעקובתיי.
אני לא מסתובבת.
"לילי?"
אני עוצרת למשמע שמי. הוא מזהה אותי? פאק. ברור שכן.
"לילי? זאת את! מה את עושה כאן לעזאזל?" הוא נעמד מולי ואני לא מרימה את עיניי מנעלי הספורט שלו.
"תסתכלי עליי." הוא מבקש שוב ואני מרימה אליו את עיניי. "מה את עושה פה?"
"לא קוראים לי לילי. קוראים לי רוז." אני משקרת לירוק של עיניו.