אגודת הלוחמים

פורולוג-

"ברוכים הבאים לאגודת הלוחמים" זה מה שהיה כתוב בדף ההרשמה.

"למה אני לעזאזל עושה את בסוף." אמרתי בשקט. המקום הזה לא מתאים לכולם, לא שאמורים לדעת על המקום הזה. מי שמתקבל זוכר. כל השאר טוב נו הם לא יזכרו בכלל שהיו פה.

"אגודת הלוחמים" מזכירה לי תמיד את האגדה שאבא שלי נהג לי להקריא כל ערב, הוא גם קרא לה ככה. מקום לא לא, יותר כמו מחתרת, מבצר, שגרים בה אנשים- אלפי אנשים, לוחמים מתכנתים, מיצרי נשק, מאמנים וזה עוד נמשך בקיצור הכל מהכל. המקום גדול וענקי כמעט כמו ארמון שלא נגמר. הם נלחמים ומצילים את העולם. כמו ליגת הצדק. אבל בלי כל ההרס שנשאר אחרי זה.

לפי מה שהבנתי זה כשאתה במבצע האנשים שלא חלק מהמקום לא ייראו אותך אתה נשאר בלתי נראה. מגניב לאללה.

אבא שלי תמיד אמר שבמקום הזה גם אם קיים רוע אחד בעולם הזה ניתן לנצח אותו.

אבל זה לא כזה פשוט צריך לעבוד קשה בשביל זה.

הוא אמר לי שבמקום הזה יש שני חוקים:

אחד תמיד להסתכל קדימה.

שתיים אף פעם לא לפספס את המאחורה.

מצחיק קצת לא.

יש לך אינסוף אפשרויות ללמוד כאן. בחרתי ללכת לקרבות.

אתם יודעים להילחם במפלצות ואנשים רעים. נראה לי הבנתם את הפואנטה.

כן גם כי זה שווה, אבל גם החלום שלי מאז שאבא שלי סיפר לי על אגודת הלוחמים.

אבל לא משנה לאיזו דרך אתה בוחר בסופו של דבר כולם כולל כ