סתם ככה כי באלי וכי למה לא בעצם :)
אה ותתעלמו מזה שלא כתבתי את כל השם המלא של הספר פשוט הוא ארוך מידי... אז תסתכלו על הכריכה :)
אז הנה הסיפור מאחורי הספר הזה:
הייתה זו שעת לילה מאוחרת, ואני הייתי אחרי ארוחה משפחתית. פתאום רצון עז הכה בי, לפתוח עוד ספר בווטפאד. יש לי כל כך הרבה ספרים עלילתיים שהתחלתי לכתוב ולא סיימתי, חשבתי לעצמי, אבל לבסוף החלטתי שלא להעלות אותם. לא עד שאמשיך את חלקם לפחות. מה אעלה?
אהא! פתאום המוח המבריק שלי התחיל לעבוד (כי משום מה המוח שלי עובד רק בשעות הלילה, כשיש בית ספר הוא עדיין ישן, ומי אני שאעיר אותו?)
תפתחי ספר שאלות ותשובות, המוח שלי לחש לי.
לא, זה לא יעניין אנשים, עניתי לו.
מה אכפת לך מה יעניין אנשים? הוא השיב לי.
לא אכפת לי האמת, בוא נספר על החיים שלי, אני מחייכת לו. הם גם ככה לא מעניינים.
הו, בטח שהם מעניינים! כמה שהם מעניינים! המוח מתלהב.
נעעעע, אני עונה בזלזול
כעעעע!!!!
סך הכל שיחה הגיונית ביני לבין המוח שלי (לא אני לא פסיכופתית, תודה ששאלתם)
למה אתם פה לכו לספר תקראו אותו ימשועממים
ביי לכם, נתראה בספר
מפעם לפעם, נועם מרגיש כמו ילד קטן.
הוא לא יודע למה ואיך ומה, הוא רק יודע שאין לו אף אחד בעולם חוץ ממיפי, הבובה הוורודה שלו.
טוב... לפחות עד שהוא צריך לעשות עבודה באומנות עם דין, ילד בכיתה שלו.