slow bern

אלה:
אף פעם לא אהבתי את הגוף שלי, תמיד הסתכלתי על אחרות, וחשבתי לעצמי למה אני לא כמוהן? אחרי שאבי נפטר מסרטן אימי נכנסה לדיכאון, שהוביל אותנו ללעבור לגור עם סבתי, לעבור מניו יורק העיר הגדולה עם כל החברים שלי ללעבור אל מיאמי עיירה בתוך קליפורניה שבארצות הברית.
זאת אומרת להתחיל בית ספר חדש, עם ילדות חדשות.
אני אמורה להתחיל שם את כיתה י' ולהיות שוב מחדש הילדה המסכנה שאבא שלה נפטר ואמא שלה בדיכאון.
הבטחון שלי היה בפח ותמיד שנאתי את עצמי לאחר שאבי נפטר החלתי לצייר זה עזר לי, חשבתי שהבית ספר יהיה סיוט אבל אז הוא היה שם,
ליאם קארד.

ליאם:
תמיד הייתי הילד של אמא המחויך שתמיד היה שם בשביל אנשים, אך כשאימי הלכה לעולמה בעקבות תאונת דרכים, נסגרתי, לא דיברתי עם אף אחד ורק הפוטבול שחרר ממני את מה שאני מרגיש.
הייתי רק בכיתה ח' כשזה קרה.
תארו לכם מה זה ילד בן 13.5 שמאבד את אימו.
אבי לקח זאת בדרך ההפוכה בילה איתי יותר זמן, דאג לי, ותמיד היה שם בשבילי כאלו פחד שגם אני אלך לו, אבי נעשה מאז אותה התקופה החבר הכי טוב שלי.
עד שהכרתי את ריידר הייל, מאז שהכרתי אותו הוא ואבי היו הכי חשובים בחיי הם היו שם בשבילי ואני הייתי שם בשבילם.
עד שהיא אלה וולטר הגיעה, התלמידה החדשה, היא הייתה בדיוק כמוני איבדה את אביה לעומתי שאיבדתי את אימי.