לפעמים אני מתעוררת עם ריח של עשן בשיער, כשמחוץ לחלון שלי יש רק רחוב שקט ואפור. אומרים שסופרים ממציאים דמויות, אבל הדמויות שלי הן אלו שמשאירות לי צלקות, כאלו שנראות לעין וכאלו שמורגשות בלב. אני לא בוראת עולמות; אני פשוט נזכרת בהם מספיק חזק עד שהם מדממים לתוך המציאות שלי. הם חושבים שהם מכירים אותי. הם רואים את הספרים שלי על המדף וקוראים לזה 'דמיון מפותח'. הם לא יודעים שהמילים הן המקלט היחיד שלי מהזיכרונות של אנשים אחרים שזורמים לי בעורקים. ועכשיו כשאני הולכת ברחובות העיר הזאת, כפות הרגליים שלי עדיין חשות את החול החם של עולם אחר. אני לא סופרת. אני עדות חיה למקומות שאתם פוחדים לחלום עליהם. 🚨 אזהרות 🚨 ✒️מכיל קצת ספוילרים די שטחיים לספרים האחרים שלי. 📣מכיל שפה גסה ותוכן לבוגרים. 💡מכיל תוכן פסיכולוגי ותכנים אחרים שיכולים להיות מאיימים/טריגר לחלקכם - הקריאה על אחריותכם.
More details