לרוז יש חברות טובות, מישפחה טובה וכלבה ששמה ריילי, היא לומדת בתיכון, אוהבת לשיר ובסך הכול ילדה רגילה, זה לפחות מה שהיא חשבה .
רוז היא ילדה ממש לא רגילה!
היא בגיל חמש עשרה וכשתגיע לגיל שש עשרה הכול יישתנה...
יש לה תחביב מיוחד ליריאה בחץ וקשת והיא ממש טובה בזה, אף אחד לא יודע, אבל לרוז יש סיוטים משונים שחוזרים אליה כול לילה.
אותה אישה מוזרה הדומה לה בצורה מחשידה שצועקת לה ליברוח, שאילולי לא הייתה לה את משפחתה היא היתה חושבת שזאת אימה, אותו היער הסבוך בו היא רצה ורוצה עד שהיא מגיע לצוק ללא מוצא, אותם עיניים שחורות בימלוען המציצות מתיחת לברדסים המחסים את כל גופם של היצורים הרודפים אחריה, את שיניה הנוקשות מהקור וגופה הדועב מעיפות מהריצה הקשה, את החץ המשונה שפוגע באותה אישה ואת צרחתה המיוסרת והאחרונה שצועקת לה ליברוח ולא לשוב לעולם ליפני שהיא הופכת לעפר, אותו הסיוט חוזר אליה כימעט כול לילה מעז יום הולדתה החמש עשרה, ואולי היא מתנהגת רגיל מיבחוץ, אבל מבפנים, מבפנים היא כל הזמן חושבת על הסיוטים, ואל אותה האישה שעיניה זהות לעיניה שלה...
טובבבב אז זה הסיפור החדש שאני כותבת, זה הסיפור השני שאני כותבת(רק התחלתי את הראשון ואני כניראה אמחוק אותו).
דברים שחשוב לדעת:
- יש לי שגיעות כתיב
- אני לא מעלה פרקים באופן כבו