אַרגָמָן

בגיל 21 נועה כבר ראתה יותר מידי. כשגדלה בצל הקונפליקט והמהומה, היא למדה להשתיק את לבה אל מול המציאות הקשה של העולם. כחיילת בצהל, היא נשאה את כובד חובתה בנחישות ובאומץ, חזית שהסתירה את השדים והטראומות שרודפות אותה בכל רגע ערות.

חייה של נועה היו סדרה של קרבות, הן בחזית והן במוחה. הצלקות שנשאה היו לא רק פיזיות, אלא גם רגשיות, עדות לקורבנות שהקריבה בשם החובה והכבוד. כל יום הביא אתגרים חדשים, זוועות חדשות להתמודדות, אבל לאורך כל זה, היא נשארה נחושה, לוחמת בעולם שביקש לשבור את רוחה.

ואז, בתוך הכאוס והמהומה של חיי היומיום שלה, היא פגשה את אדם. חייל עמית, חיוכו הקל והתנהגותו השמחה היו ניגוד מוחלט למציאות הקשה של עולמם. נועה מצאה בו רוח קרובה, מישהו שהבין את כובד משאה בלי צורך לשאול. כשהם נלחמו זה לצד זה, הקשר ביניהם התחזק, מגדלור של אור בחושך שאיים לכלות את שניהם.

אהבתם הייתה אהבה שנולדה בצללים, דבר אסור שהתריס נגד הכללים והמוסכמות של עולמם.
-
סיפור קצר.