~Help Me~ [Taekook] - it's a secret 😉 - Wattpad

Story cover for ~Help Me~ [Taekook] by goldmoar

~Help Me~ [Taekook]

Reads 445
Votes 9
Parts 8

Reads 445
Votes 9
Parts 8

Mature

טאהיונג ויונגי הם חברים הכי טובים, מכירים כבר מילדות. הם לומדים באותה האוניברסיטה יחד עם ג'ונגקוק וג'ימין אבל הם לא קרובים בכלל. 
בתור עבודה שקיבל, על ג'ונגקוק לעבוד בעבודה- איזה שהוא רוצה עד סוף שנת הלימודים, אם הוא יצליח וירצה, הוא יישאר לעבוד שם. אם לא, הוא צריך לעבור לעבודה אחרת. הוא בחר לעבוד בעבודה שבה אחיו, נאמג'ון, עובד בחברת הייטק גדולה. ג'ין, אחיו הגדול של טאהיונג, הוא בוס החברה והוא מקבל בשמחה את ג'ונגקוק לעבודה שלו. יונגי, טאהיונג, ג'ימין וג'ונגקוק נפגשים שם, ומתחילים להתחבר. אך טאהיונג צריך לברוח, למקום רחוק, בו אף אחד לא יוכל לעלות עליו. 

שיפ ראשי: טאהקוק
שיפים משניים: יונמין ונאמג'ין

•בהתחלה יש מצב שהוא לא יהיה יותר מידי מעניין, אבל תסמכו עליי, זה יישתפר בקרוב

• יהיו גם רגעים טובים בסיפור, אני לא כזאת רעה😉

אם שכחתי משהו, אוסיף בהמשך, מקווה שתהנו!💜💜💜All Rights Reserved

Table of contents

8 parts

Sign up to add ~Help Me~ [Taekook] to your library and receive updates

or

Content Guidelines

You may also like

בת הצללים by YanaNov31

"עשר שניות." הוא קטע אותי, בקול נמוך ומאיים. "נצלי אותן חכם. כי ברגע שהן ייגמרו - את תתחרטי שלא הקשבת לי כשהייתה לך ההזדמנות." המילים יצאו ממנו בקור מוחלט, אבל לא הייתה זו רק הקרירות בקול שגרמה לגופי לקפוא. פתאום, בלי שום הסבר הגיוני, פחד טהור הציף אותי. הלב שלי החל לדהור בטירוף, הידיים רעדו, וכל תא בגופי צרח - לברוח. "תשע." הקול שלו חדר ישירות למוחי, והפחד התעצם. משהו זחל מתחת לעור, תפס את הלב בציפורניים קרות וסחט. .הגוף שלי הגיב כאילו עומד מולי טורף. "שמונה." לא חיכיתי לשבע. הסתובבתי ורצתי. הלילה ההוא בחדר שלו עלה בזיכרוני - האצבעות על הסנטר, העיניים השחורות. אם ככה הוא נראה כשהוא מתאפק, לא רציתי לדעת מה קורה כשהוא לא. "שבע..." קולו קרוב מדי. כאילו הוא ממש מאחוריי, נושם לי לתוך העורף. לא הסתובבתי לבדוק. "שש..." המשכתי לרוץ, פחד ובלבול מכסים כל תא ונימה בגופי, הדהוד צעדיי והלמות ליבי הקולות היחידים מלבד הספירה המצמררת. "חמש..." פניתי פינה חדה, כמעט החלקתי על רצפת השיש המבריקה. המסדרונות נמתחו לפניי כמו מבוך אינסופי. לאן? לאן אני בורחת? לא ידעתי. רק ידעתי שאני חייבת להתרחק. "ארבע..." דלת. ראיתי דלת צדדית. התפרצתי פנימה - שירותים. "שלוש..." נעלתי את עצמי בתא, גבי נצמד לדלת הדקה. הלב שלי הלם כל כך חזק שהייתי בטוחה שכולם

סינדרלה? כן, בטח. by EshStories

כולכם מכירים את הסיפור על "סינדרלה". טוב, נו, לפחות את הגרסה הרשמית. הגרסה שבחרו לספר. הגרסה שפשוט מתעלמת מכל העובדות... אז אולי הגיע הזמן שפעם אחת, תתוודאו למה שבאמת קרה. הערה: טוב, לא הצלחתי לעשות את זה כסיפור בנקודת מבט אחת, אבל במקום ללכת הלוך וחזור בין הדמויות, כל חלק יסופר על ידי דמות אחרת. שם הדמות המספרת יהיה בשם הפרק. מקום 1 תחת תווית "היסטורי". מקום 2 תחת תווית "אגדה" ו"על טבעי". מקום 3 תחת תווית "סינדרלה".

מלכה מרשעת (שלגיה) by Angie_s

•הושלם• (GirlXGirl) "מ-מראה מראה, ש-על הקיר," וזה היה קשה לנשום את המילים ביציבות, בידיעה שליבה נקרע לגזרים ונשבר לחתיכות קטנטנות שצנחו על הרצפה. כף ידה הרועדת נצמדה אל הזכוכית הקרה, היא משכה באפה בכוח לפני שהמשיכה לדבר; "החזירי אלי... את ה-יפה בכ-כל העיר." . ואחרי כל מה שהיא עברה, טיאר - הידועה גם כמלכה (או לחלופין, האלמנה) של הממלכה - האמינה שמצאה שלווה. הבעל שתיעבה מת, היא הייתה בעמדת כוח מבוססת, והכי חשוב; בידיה הייתה שלגיה. הנערה היפהפייה בעלת העור החלבי כשלג, השיער השחור כפחם והשפתיים האדומות כדם. הנערה, שאמנם הייתה בתה החורגת אבל הייתה כל כך יוצאת מן הדופן שהיה קשה שלא להישבות בקסמיה. וטיאר אהבה אותה מכל ליבה. אך יום אחד, זו נעלמת. . "למה אני של שלגיה, אבל שלגיה לא שלי?" "קסם שחור," עונה המראה. . אזהרות: #טריגר אונס #תוכן בוגר ייתכן בהמשך

סיפורה של המלכה הרעה by EshStories

למלכה הרעה מהסיפור של שלגיה נמאס שמציגה אותה בתור מרשעת. היא החליטה שהיא רוצה לספר את הסיפור שלה. האמת, הסיפור מבוסס על שיר שניסיתי לכתוב פעם, אבל לא באמת סיימתי אותו אף פעם, השארתי יותר מדי חורים פתוחים :) ואני אפילו לא טורחת לסגור אותם כי... אני לא מתייחסת לדברים שלא רשמתי XD אולי אם אעשה איזה spin-off או משהו. את הכריכה יצרה @LRB1LRB1!!!! עבור התחרות: https://www.wattpad.com/story/252094299-lagency-awards-2021-%D7%AA%D7%97%D7%A8%D7%95%D7%AA-%D7%90%D7%92%D7%93%D7%95%D7%AA מקום 2 תחת קטגוריית אגדה

Love The Devil by PARK_LEE_JIMIN

#1 על טבעי 3.3.2017 -גמור- *הסיפור הזה מ2015 בערך והכתיבה ברמה נמוכה* *שימו לב אני משפצרת את הסיפור ומתקנת, מזהירה שיהיה שינויים גם בתוכן, לא דרסטית אבל הוא דורש המון עבודה* תיעוב עמוק קיים בין מלאכים ושטנים, זה חוקו של הטבע ואין לשנותו. וחוק של טבע ניתן לשבור?

The Triangle by kfantasyland

*הסיפור הושלם* ג׳ייסון קולינס בן ה16 הוא קפטן נבחרת הפוטבול בתיכון ״דאמורה״. יש לו הורים מדהימים, חברים נהדרים, הוא מקבל ציונים מעולים ובקיצור לא חסר לו דבר. סיימון בן ה16 לא צריך הרבה. יש לו את החברה (לא בקטע רומנטי) הכי טובה בעולם, כולם בבית היתומים ״גרינלייק״ רוכשים לו כבוד והוא לא צריך יותר מזה. לצערם של השניים, ביום שישי אחד ״השלושה״ מחליטים שהגיע הזמן. וכך כל הבלאגן מתחיל. בסיפור: boyxgirl boyxboy

אש ודם בלב הטירה by Ali_Bemesi

בטירה עתיקה ומסתורית, שוכנים סודות שנכתבו בדם- וברגע אחד, כל הבריתות נשברות, אזראל, שד בוער בגיהנום, ולריאן, השומר הנצחי של לב הטירה, מוצאים את עצמם בצומת מסוכן בין אהבה ואויבות, בין אש לדם, בין חיים למוות. כאשר הברית העתיקה בין ערפדים לגיהנום נקרעת, והעולם החיצוני שולח אויבים חדשים לתפוס את הלב, הם נאלצים לבחור- לשרוד בנפרד או להיאחז זה בזה במחיר כל הסיכונים. "אש ודם בלב הטירה" הוא סיפור אפל, רומנטי ומסוכן, על יצורים קסומים שמגלים שכאשר האויב שלך הופך לאהבת חייך- כל החלטה משנה את הכל. הסיפור מחולק לארבע חלקים: חלק ראשון- הדם והאש חלק שני- אור וצללים חלק שלישי- סערת הלב חלק רביעי- אחר הסערה כל החלקים נמצאים פה

המיועד שלי by _BOOKS_2828

~גמור~ תקציר: נוקס נולד לזוג זאבים עשירים שלא ראו בו דבר מעבר לתעודת ציונים. כשההורים שלו מתעלמים ממנו ומאחותו לונה, הוא לומד את הלקח החשוב מכולם: בעולם הזה, אתה צריך לדעת לשרוד לבד. אבל כל זה משתנה כשברגע אחד של אומץ - ואולי טעות - הוא מציל נערה ממוות בטוח, ומוצא את עצמו מול עיניים אפלות שהוא לא יכול לשכוח ובוא לו בחלומות ללא כל הסבר. שנים אחר כך, כשהוא ולונה עוזבים את הבית ומתחילים חיים חדשים, אותו מבט חוזר לרדוף אותו - הפעם הוא מבין מה הייתה ההרגשה המוזרה שהרגיש אז. זה הגיע אליו בגוף של גבר מסוכן, יפהפה... ורוצח אנושי. על פי חוקי הזאבים, אין דרך חזרה כשהגורל קובע מי המיועד שלך. הבעיה היא, שהגורל שלו קישר אותו לבן מין אחר, לאנושי, ולנפש שלא יודעת רחמים. ועדיין, נוקס לא מפחד מהמוות, מרוצח או מלהרוג אחרים - אבל הוא ממש לא אוהב את זה שהמיועד שלו צריך להסתכן בצורה כזו. גם אם יש לו הכוח להרוג מבחינתו הוא בן האנוש הקטן והשברירי שלו ומי שיעז לפגוע בו - יחוסל על ידי נוקס. ❦ ספר ראשון בסדרת מיועדים, קדם לו המיועד שלי. ❦

מיועד ערפד by _BOOKS_2828

~גמור~ תקציר: אחי תמיד שימש לי כדמות הורה - גם כאבא, וגם כאמא. לא הייתה לו ילדות של ממש, כי מהרגע שנולדתי, הוא ועוזרת הבית טיפלו בי במסירות. וההורים שלנו? הם מעולם לא התעניינו בנו. כל חיי הרגשתי כעול, והוא ניסה להסתיר את חוסר האכפתיות של ההורים שלנו מפני - עד שהייתי מספיק בוגרת להבין בעצמי. ברגע שיכולנו, עזבנו אותם. אם אני נטל, אני לא רוצה להיות ליד מי שרואה בי כזאת. אבל זה עדיין כואב. מתאו, הבעל של אחי, הרג את אבא שלי. הייתי אמורה להרגיש משהו - כעס, צער, אכזבה - אבל לא הרגשתי כלום. אפילו דמעה לא ירדה. גרהם היה שם בשבילי, עד שגם הוא עזב. למה כולם עוזבים אותי? מה יש בי שדוחף אנשים להתרחק? הסכמתי שישתה מדמי, אז למה פתאום ניתק קשר? כנראה שאי אפשר להכריח מישהו לאהוב אותך - אבל זה לא מקל על הכאב. וכמו ההורים, גם הוא איכזב. והיום, שוב עולה בי המחשבה: אם אמות - מישהו בכלל ישים לב? מישהו יבכה? חוץ מנוקס? ❦ ספר שני בסדרת מיועדים, קדם לו המיועד שלי. ❦

למה אני? by Yuval3188

לא ראיתי כלום, העיניים שלי היו מכוסות בבד. לא יכולתי לזוז, הרגליים והידיים שלי היו קשורות לכיסא. הדבר האחרון שאני זוכרת זה שאני הולכת ברחוב בדרך לבית שלי, ולפתע אני רואה צל גדול מאחורי, לפני שהספקתי להסתובב הרגשתי יד מחזיקה אותי ובד על פי, ואז הכל נהפך לשחור... ~ על טבעי ~חטיפה ~ אלימות

You may also like

Slide 1 of 10

בת הצללים cover

סינדרלה? כן, בטח. cover

מלכה מרשעת (שלגיה) cover

סיפורה של המלכה הרעה cover

Love The Devil cover

The Triangle cover

אש ודם בלב הטירה cover

המיועד שלי cover

מיועד ערפד cover

בת הצללים

"עשר שניות." הוא קטע אותי, בקול נמוך ומאיים. "נצלי אותן חכם. כי ברגע שהן ייגמרו - את תתחרטי שלא הקשבת לי כשהייתה לך ההזדמנות." המילים יצאו ממנו בקור מוחלט, אבל לא הייתה זו רק הקרירות בקול שגרמה לגופי לקפוא. פתאום, בלי שום הסבר הגיוני, פחד טהור הציף אותי. הלב שלי החל לדהור בטירוף, הידיים רעדו, וכל תא בגופי צרח - לברוח. "תשע." הקול שלו חדר ישירות למוחי, והפחד התעצם. משהו זחל מתחת לעור, תפס את הלב בציפורניים קרות וסחט. .הגוף שלי הגיב כאילו עומד מולי טורף. "שמונה." לא חיכיתי לשבע. הסתובבתי ורצתי. הלילה ההוא בחדר שלו עלה בזיכרוני - האצבעות על הסנטר, העיניים השחורות. אם ככה הוא נראה כשהוא מתאפק, לא רציתי לדעת מה קורה כשהוא לא. "שבע..." קולו קרוב מדי. כאילו הוא ממש מאחוריי, נושם לי לתוך העורף. לא הסתובבתי לבדוק. "שש..." המשכתי לרוץ, פחד ובלבול מכסים כל תא ונימה בגופי, הדהוד צעדיי והלמות ליבי הקולות היחידים מלבד הספירה המצמררת. "חמש..." פניתי פינה חדה, כמעט החלקתי על רצפת השיש המבריקה. המסדרונות נמתחו לפניי כמו מבוך אינסופי. לאן? לאן אני בורחת? לא ידעתי. רק ידעתי שאני חייבת להתרחק. "ארבע..." דלת. ראיתי דלת צדדית. התפרצתי פנימה - שירותים. "שלוש..." נעלתי את עצמי בתא, גבי נצמד לדלת הדקה. הלב שלי הלם כל כך חזק שהייתי בטוחה שכולם