The Prophecy

הכל מסביבי חשוך, שקט הרעש היחיד הוא של הים המתנפץ על הסלעים והרוח הקרה שקוראת בשמי ״אליינה, אליינה הגיע הזמן שתדעי מי את, הגיע הזמן שתמלאי את תפקיד גורלך״.
אני מסתכלת על עצמי ורואה שאני בשמלת כלולות שמלוכלכת מרוב בוץ. שערי אסוף, אני לא מבינה מה קורה אני מסתכלת על רגליי ורואה שהם מלוכלכות בדם ויחפות לפתע אני שומעת צעקה וקולטת שאני זו שצועקת.
אני שומעת רעש ורואה צל שזז מבעד הצללים שיוצרים העצים״מי שם? מה אתה רוצה?״ שום קול לא בקע מבין הצללים, לפתע אני מרגישה יד דוחפת אותי ובשנייה אחת אני רטובה עד שד עצמותיי.
התחלתי לצעוק לעזרה ״הצילו, הצילו בבקשה אני טובעת״ אני צועקת ואף אחד לא שומע. אני מרגישה איך גופי נמשך לקרקעית הים והלחץ בריאות גובר, בועות יוצאות מפי אני גוססת ״הצילו״ לחשתי בנשימה האחרונה.
לפתע אני מרגישה כוח רב מושט אותי מהמים ומרים אותי לכיוון החוף, יד אחת שלו מתחת לברכיי והשנייה מתחת לעורף, הוא מוריד אותי על החוף, אני פולטת מים ונחלקת אני מסתכלת בעיניו ״מי אתה?״ הצל עם העיניים הירוקות והמיסתוריות עונה ״השומר״...