"אני רע, לואי, אני אפגע בך".
"אתה לא" לחשתי והנחתי את ידי על כתפו.
הוא נרתע ממני במהירות. הוא לא רוצה אותי? פגעתי בו עד כדי כך?
"אתה מטומטם?" הוא צעק. החדר רעד לשנייה, ביחד איתי.
לא ציפיתי לשאלה כזאת, ציפיתי להכרת תודה, נשיקה, מבט, כל דבר.
"לא" עניתי בבהלה ונענעתי את ראשי מצד לצד בשלילה. "אז למה אתה לא בורח?" הוא קרא ורץ ברחבי החדר. הוא מהיר מדי כך שאני לא יכול לראות אותו והוא יודע את זה.
"כי אני אוהב אותך" הצמדתי את ידיי לצידי פי, יוצר צורה של מגפון וצורח.
החדר היה רחב מימדים. הוא יכל להיות
בכל מקום, מה הסיכויים שהוא שמע אותי? באותה מהירות שהארי ברח ממגעי הוא גם התקרב והצמיד את גופו לשלי בחוזקה, גורם לי להשמיע אנחה שקטה ולוחץ את שפתיו כנגד שלי. "אני אוהב אותך כל כך, הארי"
מלמלתי בין נשיקה לנשיקה. הוא העמיק את
הנשיקה בתגובה. חייכתי.
~המשך הפרולוג בפרק הבא~