נער הנעליים (כריכה 2)

שיערו של הנער חום ומסודר, עיניו חומות ורציניות. צלקת של חתך גס, המתמשכת לאורך עצם לחיו השמאלית, פוגמת את פניו הנאות. לבושו מכובד. סיכת זהב של עיט, המסמלת את בית משפחת גולדסטון, מחוברת לדש חליפתו.
שמו היה בראד.
בראד גולדסטון. הנער המתנשא, השחצן, והבטוח בעצמו. הנער שבעתיד יהיה בעלי.
הבטתי בבראד בתיעוב. אני לא רוצה להתחתן איתו. הוא נראה לי יותר מפונק ומתנשא ממני. מבטינו הצטלבו והיה רגע ארוך של שקט, לא ברור אם של מבוכה או של סלידה.
"את בוודאי קטרינה קולין" אמר בחוסר התעניינות, כאילו הביט בקיר.
"כן. ואתה בוודאי בראד גולדסטון" השבתי גם אני באותו הטון.
עיניו בחנו אותי בשתיקה. "את נראית קטנה יותר משדמיינתי" אמר והתרחק ממני אל עבר הכניסה.
דבר אחד היה ברור לי יותר מכל- אני לא אחיה באושר עד יומי האחרון.

*טעימה מהסיפור "נער הנעליים". לכו לקרוא את הפרקים