הבטתי בו בעיניים הירוקות שלו ,שהביטו בי בשנאה, באש ששרפה את עיניי.
"למה אתה מתנהג ככה?" שאלתי בשקט שנשימותיו הקצרות מורגשות על אפי, קרוב כל כך, ממסמרות אותי חזק יותר לקיר ,בפחד.
"כי אני שונא את איך שאת פאקינג גורמת לי להרגיש שקד" קולו העמוק נשבר והוא נשך את שפתיו בתסכול שהביט בשפתיי וגרם לדמי לרתוח, הוא התנתק ממני באחת ובעט בקיר לידי בתסכול ,הרעש של הבעיטות הרמות שלו לקיר הפחידו אותי ,נצמדתי אל הקיר והתנשמתי בפחד, והרגשתי את זה .
תשוקה ממכרת עזה וכואבת.
תמיד חשבתי שאני לא יכולה להרגיש.
אהבתי את זה, לא רציתי להרגיש פחדתי שהעבר ירדוף אותי בכל הזדמנות יזכיר לי למה אסור לי לחיות כמו כולם למה אסור לי לשמוח ,להרגיש,לאהוב.
אבל שהוא הופיע הכל השתנה,לא שמתי לב והוא כבר שלט בליבי ,בגופי.
ואהבתי את זה , אהבתי את הדרך שבה הביט בעיניי ,את הדרך שבה גרם לי לפחד,את הדרך שבה גרם לי לליבי לפעום ולגופי לצעוק שהוא רוצה אותו עד מוות.
הרגשתי שוב חיה,שוב נושמת.
הוא היה הקרן אור הזו שנפלטה לחיי בין החומות והשתלטה על ליבי ,קרן אור שיכולה להדליק את ליבי ולגרום לי להרגיש חיה
או לשרוף את ליבי עד שלא ישאר ממני כלום.
כל הזכויות שמורות לי ורק לי!!!
הספר מכין תוכן אלים ובוטה ,ותוכן מיני ומפורט קחו לתשומת ליבכן❤️
הסיפור של קמילה ולוקאס.
קמילה:
נולדתי קמילה.
ללא שם משפחה.
היינו רק אני ואחי אמיליו.
לקחו אותו ממני. לקחו את אחי היקר והוא לא יחזור לעולם.
כשבאתי לנקום את מותו, פגשתי במלאך השומר שלי.
סמואל מנצ׳יני, ראש ארגון המאפיה האיטלקית.
הוא לקח אותי לביתו וגידל אותי תחת חסותו.
קיבלתי שם משפחה.
קמילה מנצ׳יני.
אני נאמנה לשם המשפחה ולאנשים. משפחת מנצ׳יני. בהם לוקאס מנצ׳יני, בנו של סמואל.
והחבר הכי טוב שלי.
לוקאס:
היא הגיעה כשרק הייתה בת שלוש עשרה וכבר אז כבשה את ליבי.
במשך שנים היא החשיבה אותי לחבר טוב ואח.
אבל נמאס לי מהמצב הזה.
היא האישה היחידה שאני רוצה במשך יותר מחמש שנים.
אני רוצה אותה, צריך אותה ומשתוקק לה.
אז כשמלאו לי שמונה עשרה שנים הגעתי להחלטה ששינתה הכל.
לעמוד מול אבי שמגונן עליה בכל גופו, להסתכל לו בפרצוף ולהגיד לו את מה שחיכיתי אליו במשך יותר מידי זמן.
היא תהייה שלי.
אני מזמינה אתכם לקרוא את הספר של קמילה ולוקאס
קריאה מהנה❤️תותי
אזהרת טריגר!!
(אונס, לא בין הדמויות הראשיות)