אֶמָה מתעוררת בבית חולים כשגופה מלא בחבלות, והיא לא זוכרת. היא לא זוכרת מיהי, היא לא זוכרת את חייה, היא לא יודעת מה גילה, והיא אפילו לא יודעת את שמה האמיתי. המשטרה פוצחת בחיפושים מקיפים אחר מישהו שמכיר את הצעירה, אך לא נמצא אף אדם שיודע דבר אודותיה. לאחר מכן, היא בוחרת לעצמה את השם 'אמה' אחרי שחלמה - או אולי היה זה הבזק זיכרון? - שאדם שמאשים אותה בביצוע מעשה נוראי קרא לה כך. אמה נשלחת לבית אומנה לנערות (לאחר שסביבתה החליטה שלא ייתכן שגילה עולה על 16), ומתחילה ללמוד בבית הספר התיכון במקום מגוריה החדש, עיירה קטנה ונידחת בארצות הברית בשם 'מייפל טאון'. אמה בטוחה שמישהו בעיירה יודע את האמת על עברה, ונחושה בדעתה לגלות מי זה, ולהרכיב את פיסות עברה והבזקי הזיכרון שהולכים ומתרבים עם הזמן לתמונה אחת גדולה שתיתן לה תשובה לשאלה שלשמה היא חיה כעת - מי היא?