הדברים שלא יכולתי לומר

"אילו לחרוזים היו כנפיים, כנפיים כמו לציפורים, הם היו נמלטים שבריריים ונעימים אל גנינו היפים"

הי אברי באדי!!!
זהו ספר פריקות ושירים שלי (((:
זו פעם ראשונה שאני כותבת שירים אז יאי

אני מראה את הכאב שלי במילים, בין עם זה בסיפורים או בשירה.
כי כשכואב הכי טוב זה לדבר עם מישהו. אבל הבעיה שאני לא טובה בלדבר, אני צינית יותר מידי ואני לא תמיד מוצאת את המילים הנכונות.
כשאני לוקחת עיפרון ומתחילה לכתוב, המילים יוצאות ממני מבלי שאני חושבת על כך אפילו.

אני חושבת שלכל בני האדם יש כנפיים, אבל הם רק צריכים למצוא את הדבר שיפתח להם אותם, שילמד אותם לעוף.
אז זה מה שהכתיבה עשתה לי, היא לימדה
אותי לפרוש כנפיים ולעוף. היא נתנה לי את האומץ לגעת בשמש, להכוות רק קצת, אבל לחזור חזקה הרבה יותר.

מקווה שתאהבו 3>

כל הזכויות שמורות ואין להעתיק או לצלם או ווטאבר בלי אישור שלי 🍪🫐

#2 בדימיון 11.7.24 (: