The Bast

-נאמי היונג- "הכל בסדר...? אתה בוכה???"
לי סונג הניד בראשו בשלילה לעבר נאם היון שהסתכל עליו דרך המראה.
נאם היון הרים גבה במבט חוקר, כאילו אומר "בטוח?"
לי סונג הנהן באותה איטיות.
נאם היון חזר לכתוב בטלפון שלו.
"תגיד... מה קורה לך??" היה כתוב בהודעה השניה שלי סונג קיבל.
לא היה לו כוח לענות. הוא שוב הסיט את מבטו לנאם היון ומשך בכתפיו.

"לי סונג... אני לא נושך. אתה יכול לומר לי..." הוא כתב שוב.
"אני בסדר."
'לא אתה לא בסדר. בכלל.' נאם היון חשב. 'הבריאות שלך יורדת בגלל זה, וזה גרוע כמו ששום דבר לא יכול להיות גרוע בשבילך.'

~~~~~

"אני לא מאמין." נאם היון הציץ בשעונו כשאחד המלווים נעץ את המפתח בדלת הווילה הגדולה. "השעה 19:45. ועוד בגלל מה? בגלל בעיה בטחונית שבוטלה ברגע שמישהו הציץ לתוך הרכב שלנו. מה היה צריך לבדוק בשם אלוהים? ולמה זה הפסיק ברכב שלנו?!"
"אני לא יודע. אולי זה כי הם זיהו אותנו?" טה הו ניסה להעלות השערה.

ג'י יונג הציץ בלי סונג.
לי סונג הלך בצעדים מדודים פנימה והלך ישר לחדר שלו. 'זה רק נדמה לי או שלי סונג יודע במה מדובר?' הוא חשב לעצמו. 'שיבאל זה נראה כל כך רע... אולי אני-' אבל הוא עצר בעצמו מהמחשבה. 'לא. תרד מזה. כבר לא אכפת לך ממנו.'

היה לו אכפת. יותר מידי אכפת.
הוא עצמו אפילו לא הבין עד כמה.