המשחק המעוות שלנו (טרילוגית סוליטר )

מליסה; אני לא אכתוב לכם שהכול היה בסדר עד אותו יום שחור... או כל בולשיט אחר, האמת, זה ההפך...
אני לא באה ממשפחה קלה.
אבא שלנו עזב אותנו כדי להתרחק מאימא שלנו, אימא שלנו התעללה לנו, אני ושלושת אחי עברנו התעללות גם בבית הספר ו... יש עוד משהו
כשלאחי הגדול נמאס הוא החליט להתקשר לאבא שלי, וככה, כולנו מצאנו את עצמנו בברנבי, קולומביה הבריטית, קנדה, בתיכון פולס מייר... ו-עם קיידן ארת'ורד
קיידן; שום חלק בחיים שלי לא היה בסדר.
טוב, אולי אני מגזים... אבל אחרי מה שקרה... נקודת האור היחידה בחיים שלי הייתה נבחרת ההרלינג, המשחק עצמו והחבר הכי טוב שלי, גאב.
חשבתי שאחרי זה לא תהיה לחיים שלי שום משמעות חוץ מלקרוע את עצמי מרוב מאמץ בהרלינג.
זה הדבר היחיד שיכל למחוק לי את כל המחשבות מהראש.
עד שראיתי אותה.
מליסה קרי, ה-מליסה קרי.
היום בו נכנסה לבית הספר עם כל הצלקות שלה, לבשה מה שנוח לה ולא טרחה להסתיר את עצמה, היה היום הכי משמעותי שהיה לי במשך שלוש שנים מאז.