להיות נאהבת

אריאנה דא מרצ'י

בגדול, לא היו לי הרבה חברים,
היה לי את אחי הגדול, אבל חוץ ממנו, אני לא זוכרת הרבה אנשים בסביבה שלי חוץ ממנו ומשפחתי.
בבית ספר היסודי, תמיד ילדים קינאו בי ובהשגים שלי, מה שגרם לכך שהייתי רוב הזמן עם אחי הגדול וחבריו. עד שהוא עזב לתיכון, והייתי צריכה להתמודד לבד עם ההצקות וההשפלות.
כשעליתי לתיכון בעצמי, חשבתי שזה נגמר ואני לא אחווה שוב את מה שחוויתי, זה לפחות מה שחשבתי.

רומאו רומנו

החיים שלי אף פעם לא היו פשוטים. אבי היה הקאפו, ואני היורש. מה שאומר, שהייתי צריך להתאמן ולהיחשף לעולם המאפיה מגיל קטן.
כן, הייתה לי משפחה אוהבת,ועדיין יש, אבי, כיבד אותי וגידל אותי כמו שצריך. אבל, האחריות שסחבתי איתי תמיד נשארה שם.
אנשים פחדו ממשפחתי, ויצא שלא ממש התחברתי לבני גילי בשנות לימודי.
אני חייתי בידיעה שאני הולך להתחתן בנישואי שידוך עם אחת מבנות המאפיה, לפחות זה מה שחשבתי עד לבוקר ההוא.
העיניים הכחולות ,השיער החום והפנים החמודות שלא יצאו ממוחי. אולי זאת סתם הייתה התקלות חסרת משמעות, אבל מי יודע?