לאחות את שברי הנשמה

סופיה
חשבתי שעברתי הלאה, התקדמתי.
זוגיות, עבודה...החיים שלי היו שונים משהיו.
יכולתי לנשום לראשונה ולשחרר את אותו רגש שליווה אולי כמעט את כל חיי.
עד שהוא הגיע בחג המולד עם הבחורה האחרונה שציפיתי לה, וכבר לא יכולתי לברוח ממנו או מהאמת שנזרקה לי בפרצוף, ושברה סופית את נשמתי.
לא משנה כמה נלחמתי, עדיין הייתי מאוהבת בחברו הטוב של אחי.

אקסל
היה לי הכול, כל מה שרציתי. עבודה שאהבתי, בת זוג שהלהיבה אותי, חיים של חופש ותשוקה.
רק אותה מעולם לא הצלחתי לשכוח.
היא הייתה התזכורת לטעויות שלא יכולתי לברוח מהן.
כשגיליתי מיהי בת זוגתי עבורה, משהו באחותו הקטנה של חברי משך אותי יותר מתמיד, וכל החומות שבניתי התחילו לקרוס אחת אחרי השנייה.
הסוד כבר לא היה הסוד שלנו.
והגיע רגע האמת להפסיק לברוח.
גם אם כל עולמי עמד לקרוס.