לראות אותך בסוף
  • Reads 582
  • Votes 26
  • Parts 7
  • Reads 582
  • Votes 26
  • Parts 7
Ongoing, First published Aug 22, 2024
ג'ני נערה בת 18, אחרי כל מה שעברה בחיים שלה היא החליטה לעבור לתיכון חדש אך היא לא יודעת את מי היא תפגוש וככל שהיא יותר בתיכון החדש הצרות נהיות יותר גדולות.

ג'ני: הוא שלי הוא פאקינג שלי,  לייקר דוסו. האוצר שהכרתי בתיכון החדש. הוא גבוה, חתיך, שרירי .  כל מה שבת צריכה בחיים שלה אבל מעולם לא ידעתי למי הוא שייך ומה הוא עושה.

לייקר: אני לא יודע מה נהיה בי אבל אף פעם לא הייתי מאוהב בבחורה הזאת אני כל כך רוצה אותה אני לא יודע מה אני לא עושה נכון אבל מאז הפגישה שלה עם ההורים שלי הכל הסתבך.
Public Domain
Sign up to add לראות אותך בסוף to your library and receive updates
or
#2מושלם
Content Guidelines
You may also like
הגולשת by roni1212
36 parts Complete
הרמתי את ראשי לצבעיי השמיים הכחולים, שהתערבבו עם העננים הלבנים, לצד השמש שסנוורה את עיניי בחמימות. זאת הירושה שאני קיבלתי ממנו. אני לא צריכה את הכסף, או בית עם חצר. אני צריכה להרגיש אותו, וככה אני מרגישה אותו, דרך הים. ככה אני יכולה להאמין שאני מרגישה אותו. הדרך שלו כאן, הצעדים שלו חרוטים על כל גל שמתקרב. הוא צדק החיים הם כמו הגלים ,כל גל מתחיל ונגמר כמו שכל אדם נולד ונפטר. מצד שני, זה לא אומר שלא יבוא אחריו עוד אחד. אני יודעת שאין לאבא שלי מחליף, אין עוד אדם כמוהו ולא צריך להיות. הרי שגל מתחיל, הוא סוחף אותך ובסוף גם הוא מגיע לסוף. יבוא עוד גל, לא כמוהו, אבל יבוא אחד אחר שסחוף אותי בצורה חדשה. שונה. אולי זה טוב ואולי לא. צריך לזכור שלא תמיד יש אור בקצה המנהרה, הרי השמש תשקע בסופו של דבר והחושך יעלה. אם אני לא ארצה לצאת מהמנהרה החשוכה הזאת? אולי המנהרה הזאת היא בעצם הצינור שעוטף אותך, שלא נותן לראות שום דבר חוץ מהצבע הכחול של השמיים שמשתקפים על גביי המים. הצינור יכול ריקני, חסר טעם. עד הרגע שאני נוגעת במים. פרץ של אדרנלין עובר בתוכי, ואני לא רוצה שהוא ייפסק. אני זוכרת את הדממה שאבא גלש, הוא שמע הכל לצד השקט הדומם. זה האוויר שלו. היום זה האוויר שלי. קימברלי מצאה את התקווה. אך מה יקרה ברגע שהתקווה תיקח הכל?
יותר מידידים by booksislove25
44 parts Ongoing
ספר המשך בסדרת "סיכוי לאהבה", והספר הראשון בסדרת הדור הבא סיפורם המסחרר של קים (הבת של אוליביה ומייקל) ודניאל (הבן של סטייסי וג'ייסון)🤍😍 ניתן לקרוא כספר יחיד אבל יהיו דברים שהוזכרו בספרים הקודמים ("עוד סיכוי לאהבה" וההמשך שלו, "כשאהבה מסתבכת") ולכן מומלץ לקרוא את הספרים לפני. "חשבתי שאני מרגישה אלייך משהו, אבל אחרי אתמול הבנתי שלא..." המילים ננעצו בליבי בכאב גרוע יותר מסכין. "זאת הייתה סתם נשיקה-" "אז בשבילך זאת הייתה סתם נשיקה?" לא האמנתי שהיא תוציא את המילים האלה מהפה שלה, קים בחיים לא הייתה אומרת משהו כזה, במיוחד כי זאת הייתה הנשיקה הראשונה שלה. איך היא יכולה להגיד שזה היה סתם בשבילה? "פאק, לא." היא נשכה את שפתה התחתונה ונאנחה. "לא התכוונתי לזה ככה." "הבנתי בדיוק למה התכוונת." הטחתי, פגוע כמו שלא הייתי הרבה זמן. "נשאר רק ידידים." הפנתי לה את גבי והתחלתי ללכת, אבל הרגשתי את ידה תופסת בשלי ועוצרת אותי. קים בחיים לא תכננה לפתח רגשות אל דניאל, חבר הילדות שלה ושל אחיה התאום. ההורים שלהם חברים כבר שנים, וכבר מהיום הראשון שהפגישו ביניהם קיוו שבעתיד יקרה ביניהם משהו. אבל היא לא חשבה שיש ביניהם משהו מעבר לידידים, היא לא ציפתה להתאהב בו. והוא לא ציפה להרגיש אליה את אותו הדבר. ⚠️: פגיעה עצמית, תוכן מיני, הטרדה מיני
You may also like
Slide 1 of 10
הגולשת cover
ההתפכחות cover
Marry for the family  cover
יריבי המאפיה cover
יותר מידידים cover
Body Say cover
הטעות הכי טובה  cover
היא והוא cover
שנאת המאפיה 《1》 cover
בפעם הראשונה cover

הגולשת

36 parts Complete

הרמתי את ראשי לצבעיי השמיים הכחולים, שהתערבבו עם העננים הלבנים, לצד השמש שסנוורה את עיניי בחמימות. זאת הירושה שאני קיבלתי ממנו. אני לא צריכה את הכסף, או בית עם חצר. אני צריכה להרגיש אותו, וככה אני מרגישה אותו, דרך הים. ככה אני יכולה להאמין שאני מרגישה אותו. הדרך שלו כאן, הצעדים שלו חרוטים על כל גל שמתקרב. הוא צדק החיים הם כמו הגלים ,כל גל מתחיל ונגמר כמו שכל אדם נולד ונפטר. מצד שני, זה לא אומר שלא יבוא אחריו עוד אחד. אני יודעת שאין לאבא שלי מחליף, אין עוד אדם כמוהו ולא צריך להיות. הרי שגל מתחיל, הוא סוחף אותך ובסוף גם הוא מגיע לסוף. יבוא עוד גל, לא כמוהו, אבל יבוא אחד אחר שסחוף אותי בצורה חדשה. שונה. אולי זה טוב ואולי לא. צריך לזכור שלא תמיד יש אור בקצה המנהרה, הרי השמש תשקע בסופו של דבר והחושך יעלה. אם אני לא ארצה לצאת מהמנהרה החשוכה הזאת? אולי המנהרה הזאת היא בעצם הצינור שעוטף אותך, שלא נותן לראות שום דבר חוץ מהצבע הכחול של השמיים שמשתקפים על גביי המים. הצינור יכול ריקני, חסר טעם. עד הרגע שאני נוגעת במים. פרץ של אדרנלין עובר בתוכי, ואני לא רוצה שהוא ייפסק. אני זוכרת את הדממה שאבא גלש, הוא שמע הכל לצד השקט הדומם. זה האוויר שלו. היום זה האוויר שלי. קימברלי מצאה את התקווה. אך מה יקרה ברגע שהתקווה תיקח הכל?