"תגיד, נפגשנו בעבר?" היונגין שואל מתנשף כשהוא מנגב את טיפות הזיעה שהיו על המצח שלו, ומוציא מהמגירה בשידה ליד מיטתו חפיסת סיגריות, מדליק אחת ושואף ממנה את הניקוטין הממכר.
בן אדם יחווה דז'ה וו הרבה פעמים במהלך כל חייו - דז'ה וו זה מצב שבו אדם מרגיש כאילו הוא עשה כבר משהו מסויים בעבר, במצב המתקיים בהווה.
החיים בסיאול, קוריאה, הם חיים דיי משעמים - אנשים קמים בבוקר, הולכים לעבוד, וישר הולכים להשתכר, עד שהם נרדמים שוב - וכך הגלגל ממשיך להסתובב.
פליקס, בעשור השני לחייו, גיל עשרים וחמש, הגיע לקוריאה לפני כשלוש שנים מאוסטרליה בשביל ללמוד באוניברסיטה בין ההכי טובות בקוריאה, 'אוניברסיטת יונסיי'.
הוא סיים בהצלחה את הלימודים שלו כצלם מוסמך והחל לעבוד כצלם בחברת עיתנואות, חייו היו דיי סטנדרטיים.
לעומת זה,
יש את היונגין, בן עשרים ושבע מסיאול, קוריאה.
רק עכשיו סיים את לימודי הכתיבה שלו, ומחפש עבודה להתפרנס ממנה.
הגורל הפגיש בין השניים, אבל מה ששניהם לא ידעו זה, שהדז'ה וו לא יעזוב אותם אפילו לא לשנייה אחת.
* כולל סמאט (18+) smut
* מילים גסות
* תיאורים גרפיים
* תכנים קשים (טריגרים)
הספר הראשון בסדרת הלהבות
כל הזכויות שמורות לי אין להעתיק**
אני לכודה. ממש ככה, יש לי אזיקים על הידיים ואין לי את היכולת פשוט לקום וללכת. החופש שלי נגנב לפני שבע שנים.
תמיד ידעתי שחיים עם משפחה כמו שלי אמורים להיות קשים. אבא שלי נמצא עמוק בתוך המאפיה האיטלקית.
אני עצמי הייתי עמוק בתוך המאפיה בזכות האירוסים לקאפו הבא. כך שתמיד הלכנו לפי הכללים. אבי הוא אדם נוקשה מאוד אבל לא כלפינו הוא תמיד היה רך.
לא הכרתי את הצד האלים. את הצד הכואב שיש במאפיה.
אבל זה הגיע.
בזמן שכולם חושבים שאני קבורה עומק באדמה אני עדיין כאן. נושמת. מקווה שיום אחד אצליח לצאת. אני כבר לא אני. כמעט בלתי אפשרי לזהות אותי. כי אני כבולה עמוק בתוך המאפיה הרוסית.
לכודה בין כאוס מוחלט, נקמה ועולם הפשע.
העולם שנולדתי אליו.
(ספר ראשון בסדרת הלהבות)
**כל הזכויות שמורות לי אין להעתיק**