מציאות משוגעת

הברנש צחק והתרומם.
"ישנת טוב?" התעסק עם משהו, מדבר עם גבו אלי.
"אפשר לומר. אולי תוכל להסביר לי מי אתה?" הסקרנות אכלה בי כמו חטיף צהריים.
הברנש התיישב שוב על קרסוליו מולי, מביא את ראשו לגובה עיני. "אני אדם. ואתה?" הושיט את ידו ללחיצה.
"לואי" לחצתי בתמיהה.
"איזה מספר?" שוב ההומור המוזר. אבל זרמתי איתו. "לואי השני. סבי הראשון"
הברנש, או שנכון כרגע לכנותו בשמו, אדם, הנהן בחיוך והתרומם שוב. לא מתעייף משינויי התנוחות ששינה לפחות שלושה פעמים. הבנאדם בכושר.
"אפשר לשאול משהו?" העזתי שוב. לא יודע אם אני מעז להעז.
"לשאול אפשר תמיד"
"ולענות?"
"גם אפשר. השאלה היא אם יש רצון או רווח אישי"
מ'שתגיד. "אתה באמת גר פה? כי זה נראה ששנים לא היית פה"
"אני באמת גר פה, אבל שנים לא הייתי פה" האדם הזה מתחיל לעצבן.
"הסבר" שאלתי או דרשתי. נראה לי דרשתי.
"אפשר לשאול שאלה?" החזיר הלה בשאלה על שאלתי.
"לשאול אפשר תמיד"
אדם לא צחק. "מה הדבר הזה עושה אצלך?" הוציא משהו מנצנץ מכיסו. אימצתי את עיני.
הזכוכית?