*מבוסס*
הסיפור הזה נועד לכל מי שמרגיש לא שייך לא רצוי לא אהוב ולא מספיק.
המטרה שלי זה שהסיפור הזה חוץ ממעניין יהיה לכם הסימן שהשמש והירח היו נראים שונה בלעדייכם, פחוץ זוהרים פחות מאירים.
תטרו לכם הלילה היה נטול כוכבים, שכל כוכב היה אומר אני קטן וחלש לעומת הירח,איך הלילה היה נראה אז?
תארו לכם שהשמש הייתה אומרת שהיום מספיק מואר גם בלעדייה איך העולם היה נראה?
כך גם העולם היה נראה בלעדי כל אחד ואחת מכן, ומכם.
כל אחד פה הוא עולם ומלואו ולכל אחד יש את התכונות שלו, הפאקים שלו והכשרונות שלו.
כל אחד הוא כמו כוכב כמו קרן שמש, כל אחד פה הוא אור אין סופי.
****************
אהבה היא כמו סם, ממכרת.
אך גם פוגענית ומטורפת.
עד כמה אפשר ללכת רחוק בשביל אנשים שאוהבים?
עד כמה אפשר להפגע עמוק מהאנשים החשובים לכם ביותר?
עד כמה טירוף יכול להיות מטורף?
אולי הסיפור של חברה שלי, אגם יוכל להמחיש לכם זאת.