סיפורה של ציידת

הוא היה יפה. הוא הודה שהתאהב בי. אבל נשבעתי לה אמונים - לארטמיס.
"את אוהבת אותי?" הוא שאל, כיווצתי גבות ושיניתי נושא. "זה לא משנה - אסור לך להיות כאן" אמרתי והסתכלתי לצדדים. "לא ענית על השאלה שלי" הוא אמר והתקרב אליי. "אם תתקרב עוד היא תהרוג אותך! או את שנינו" אמרתי נחושה, הוא לא הקשיב. הוא התקדם לעברי וברגע של חוסר תשומת לב שפתיו היו על שלי בדביקות. דחפתי אותו ממני וצעקתי עליו. "דביל! היא תהרוג אותך! או אותי! אתה יודע שאני ציידת! הרגשות שלך או שלי לא משנים!" זעמתי והרגשתי חום. עצמתי את עיני וכשפקחתי אותן הגבירה ארטמיס עמדה מולי. "הגבירה" אמרתי והשתחוותי. "מה עושה בחור מחוץ לאוהל הציידות?" היא שאלה שלווה. "הוא התאהב בי. הוא נישק אותי" אמרתי נבוכה. "קייט! אני אוהב אותך וגם את אותי! הגבירה ארטמיס אם אכפת לך מקייט שחררי אותה משבועתה ותני לה לחיות את חיה איתי!" הוא קרא, בעטתי בו והוא מעד לאחור. "אל תפנה אל הגבירה ללא אישור! ואל תבקש תודות" אמרתי בקרירות. אפו דימם והוא הביט בי בחוסר אונים. "הסתלק מכאן נער צעיר ואל תחזור - אם אראה שוב את פרצופך לא אחוס עליך בשנית" אמרה הגבירה ונעלמה בעננת עשן.