אוליביה היא הילדה שכולם סומכים עליה. חכמה, מסורה ואכפתית, היא נושאת על כתפיה את תפקיד האם בבית, דואגת לאחיה - ליאור, האח הבכור, ומילו, האח הקטן - בעוד הוריה, המנהיגים של הכפר, עסוקים בניהול ובמאבקים עם אויבים שמאיימים להרוס את המקום שבו הם חיים.
החיים של אוליביה לא קלים, אך היא מנווטת בהם עם הרבה תבונה ויכולת לקחת את כל האתגרים בידיים. היא מבשלת, מנקה, עוזרת להוריהם ומנסה לשמור על יציבות הבית בזמן שהכפר נתון לסכנה. למרות הצניעות והאחריות הרבה שהיא נושאת, אוליביה מרגישה לעיתים חוסר תמיכה מההורים שלה, במיוחד מאמה, איתה לא תמיד מסתדרת.
הכל משתנה כשילד בשם דריאן, מלא סודות ושקרים, מגיע לכפר ונרשם לבית הספר. דריאן, נער מבריק אך רגיש, שנראה כי גדל ללא חינוך וללא תשומת לב הורים, משאיר אחריו רושם של ילד רע. אף אחד לא יודע עליו הרבה, אך הוא מעניין את כולם, ובעיקר את אוליביה.
ברגע שדראין ראה את אוליביה, היא מיד משכה את תשומת ליבו. למרות שהוא נראה שונה וקשוח, הוא מצא בה משהו שונה מכולם. בהתחלה היא לא סבלה אותו, אך עם הזמן הם הפכו לחברים קרובים. אוליביה מראה לו את הכפר ואת עולמה, ונראה שהם מצליחים להתגבר על הפערים ביניהם. אך דראין מסתיר סוד אפל, כזה שיכול לשבור את כל מה שבנו יחד.
חבבתי אותו, חיבבתי אותו ממש אבל הוא לא אותי.
הוא פגע בי וראה בי כתכשיט.
הוא ניצל את התמימות שלי והשאיר אותי מצולקת.
הייתי חיה פצועה ובודדה, אבל מלך האריות בא להציל אותי.
הוא שמר עליי, הוא הגן עליי. הוא אהב אותי.
רגש שלא הייתי רגילה לקבל.
קפטן הרוגבי היה שלי ואני הייתי שלו, וידענו את זה גם מבלי להגיד את זה.
****
היא הייתה כל כך יפה.
מלאך שפגשתי במיקרה.
אבל כשבחור פגע בה והשאיר אותה חסרת אונים לנגד עיניי, אחותי הקטנה עלתה לי לראש, ואני ראיתי את עצמי הופך לרוצח.
היא כל כך פגיעה ואני רציתי להיות זה שיגן עליה.
אמבר הייתה מקום הרוגע שלי ונקודת החולשה שלי, מה שסיכן אותי הרבה פעמים.
הילדונת ואני אנשים שונים לגמרי, אבל עדיין משלימים זה את זה כמו פאזל.
אני לא רואה את עצמי בלי המלאכית מגן עדן.