מבעד לצלקות

כריסטיאן ריברה:
לפני ארבע שנים, העולם שלי התפרק. היא הייתה כל עולמי. אהבתי הראשונה, אשתי, אם בתי. כשהיא נפטרה, נשארתי לבד עם לילי, ילדה בת שנה שזקוקה לי, בזמן שאני בעצמי לא ידעתי איך להמשיך הלאה. כל יום הוא מאבק - להיות אבא טוב, להתמודד עם הזיכרונות, ולחיות עם האשמה שמעולם לא עזבה אותי. אהבה הייתה הדבר האחרון שחשבתי שיחזור לחיי... עד שראיתי אותה בבית הקברות.

היא ישבה שם, בודדה ושבורה, מביטה במצבה מול עיניה הכואבות. משהו בה תפס אותי - לא רק היופי שלה, אלא העצב העמוק שראיתי בה, כאילו היא הבינה בדיוק מה זה להרגיש אבוד. לא חשבתי שאפגוש אותה שוב... אבל לפעמים, החיים מפתיעים גם כשאתה לא מוכן לזה.

אמה ג׳יימס:
שנה עברה מאז שהעולם שלי קרס. הוא היה כל מה שידעתי על אהבה - החבר הראשון שלי, האהבה הראשונה שלי, האדם שתמיד חשבתי שיהיה שם. ואז הוא נעלם... ומשהו בתוכי נעלם יחד איתו. מאז אני שורדת - קמה בבוקר, נושמת, מתפקדת... אבל בפנים? כלום.

לא חיפשתי אף אחד ולא רציתי להרגיש שוב, עד שראיתי אותם - את הגבר עם העיניים הכהות המלאות כאב, ואת הילדה הקטנה עם החיוך התמים, שלא ידעה כמה כאב העולם יכול להביא. המפגש איתם היה מקרי... או אולי לא.
טריגרים- הפלה, התמודדות עם מחלה, אובדן, פגיעה עצמית.