Strings and Arrows

זה קרה בפסטיבל הסתיו השנתי, שבו קרחת היער הפכה לארץ פלאות קסומה של מחזה האורות ושל מוזיקה . פנסים התנודדו ברוח ,אורות התנשאו מעל פני הקהל. השד בן ה-17, עם עיניו החדות ועם קשת שחוקה על כתפו, עמד קרוב לאיזור. הוא לא היה איש של בני אדם, אבל תחרות הקליעה בחץ וקשת משכה אותו לכאן. מכיוון והוא לא התכוון לתת לאף אחד לקחת ממנו את התואר השנה.
בעודו סרק את השטח אחר יריבו הבא, פרצה תרועה רמה מהצד הנגדי של הקרחת יער. סקרן, הוא הפנה את תשומת לבו לחבל דק מאולתר הנמתח בין שני מוטות. בן אדם בן 18 התאזן עליו ללא מאמץ, כל צעד שלו חינני כמו פרפר.
"מה כל כך מרשים בהליכה על חבל?" הוא מלמל תחת נשימתו, אם כי עיניו התעכבו על ההופעה.
האדם ביצע סלטה אחורית פתאומית, נחת באיזון מושלם, והקהל שאג שוב. גבותיו של השד התרוממו מעט בהפתעה. "אוקיי, אולי זה קצת מגניב."
בן האדם השתחווה בסוף ההופעה, סורק את הקהל בחיוך רחב, לפני שמבטו ננעל על השד שצפה מהצללים. משהו באווירה של אותו שד סקרנה אותו.
לאחר ההופעה הוא ניגש אליו, עדיין מלא אנדרלין. "אתה הבחור בחץ וקשת, נכון?הזה שכולם מדברים על איך הוא בלתי מובס".
השד מצמץ בהלם. "אני מניח. ואתה הבחור הזה שהולך על החבל נו המפורסם הזה, נכון ?"
לא עבר זמן רב עד שהשותפות הזו גדלה למשהו עמוק יותר.

......