Silver

~פרולוג~
"סילבר!" צעקה אמא מלמטה, "מה?" צעקתי חזרה. " האוכל מוכן בואי!" ישבנו סביב השולחן אני, אמא, אבא ואמילי אחותי הקטנה בזמן שמנהלת משק הבית שלנו, ליסה מגישה לנו את הצלחות, אני מבחינה באמא ואבא מזעיפים אליי פנים " אוקיי, מה עכשיו?" שאלתי, " אותו נושא?" הרמתי גבות. 'לא' אמא ואבא ענו יחד, ואז אמילי שתמיד שקטה בארוחות אומרת לי 'כן', היא מעזה להגיד את מה שאבא ואמא לא יכלו לומר. " אוקיי תקשיבו לי, זאת תהיה פעם אחרונה שאני אסביר את עצמי, רע לי כאן! כל סנטימטר פה מזכיר לי את שון, מזכיר לי את החבר הכי טוב שלי, הרי אתם יודעים שגדלנו יחד! מהיום הראשון בגן חובה ועד היום שבו הוא נרצח! אני רוצה לעזוב את כל זה מאחוריי, אני עוזבת לניו יורק בתקווה שאני אוכל להיות שמחה.." השפלתי את העיניים שלי. "סילבר..-" אמא באה לדבר אך קטעתי אותה, "דיי! פשוט תסמכו עליי שאני עושה את המעשה הנכון" הרמתי את המפית מברכיי " סלחו לי.." עליתי במדרגות לעבר החדר בעוד שאני ממהרת לא לפרוץ בבכי.