אהבה בין כוכבים

נהוראי-
אני לא מפחד מהמוות.
אני מפחד לא לחיות.
עברתי מספיק כדי לדעת שהחיים הם לא סיפור מהאגדות, שאין קסם שמחכה לנו בקצה הדרך.
שירתתי את מדינת ישראל בתור לוחם. ראיתי דברים שאי אפשר לשכוח. שמעתי קולות שעדיין מהדהדים בראשי. איבדתי יותר מדי.
כשהגעתי לכאן, לא חיפשתי כלום. לא תשובות, לא תקוות, בטח לא אהבה.
ואז פגשתי אותה.
נוגה.
היא דיברה על הכוכבים כאילו הם נשמות. היא הסתכלה על היקום כאילו הוא לוחש לה סודות שאף אחד אחר לא יכול לשמוע.
היא האמינה שיש משהו מעבר, תודעה אינסופית שמחברת את הכול, ואני? אני בקושי הצלחתי להתחבר לעצמי.
בהתחלה, צחקתי עליה. על הרעיונות שלה. על האמונה שלה בדברים שאי אפשר לראות.
אבל עם כל רגע שעבר, עם כל שיחה לתוך הלילה, הבנתי - אולי לא הכול צריך להיות מוסבר.
אולי, לפעמים, צריך פשוט להרגיש.
ואם היקום הוא באמת תודעה חיה כמו שהיא אומרת...
אז אולי היא הייתה הכוכב שלי.
ואולי, סוף סוף, מצאתי דרך לחיות באמת.

נוגה-
תמיד אמרתי שיש משהו יותר גדול ממה שחשבנו.
החלל הוא חלק קטן מהיקום עצמו, ואני מאמינה שיש דברים קטנים שמסתתרים לנו ממש מתחת לאף.
תמיד חקרתי, תמיד ראיתי, תמיד שמעתי.
אסטרונומיה הייתה אני, ואני הייתי אסטרונומיה.

רציתי לדעת הכול! כל דבר קטן, מגרעין התא ועד הרשת הקוסמית של היקום, אותה מארג אינסופי שמ