הסכנה שבפיתוי

לפני שש שנים שהייתי בת אחת עשרה אימי גליה נפטרה ממחלת הסרטן ומאז... הכל השתבש. הייתי בת יחידה אבל בכל זאת אבי גבריאל בקושי יכל לנהל את הבית, הוא כרגע בן חמישים וחמש והוא היה בן ארבעים ותשע כשהטרגדיה קרתה. נפלתי לדיכאון בגיל צעיר וגם אבי. הוא לא תפקד, בקושי אכל, ואפילו שהיחסים בינינו לא היו ההכי מושלמים שיש. עדיין דאגתי לו, אבל לי? אף אחד לא דאג. רק אני לעצמי ואבא שמרחיק אותי שאני מנסה לעזור. לבסוף, לאחר שנתיים, הוא התחיל לשתות ולהמר בתקווה שהוא יצליח לצאת מהחובות אבל כצפוי, הוא לא. והם רק גדלו. והפעם זה לא היה לבנק או חברות ביטוח, אלו היו אנשים מסוכנים, אני פחדתי, פחדתי כל-כך. אני ידעתי שהם אנשים מסוכנים למרות שאבא לא שיתף איתי כלום. אחרי זה, החובות גדלו וגדלו והוא פרש אחרי שנה של הימורים, ומאז למשך שלוש שנים, הוא כל יום שפוך על הספה בבוקר ובלילה בבר, חוזר על עצמו שוב ושוב. בשלב הזה כבר פחדתי שלא יהיה לי איפה לגור.