מילה תמיד חיפשה להימלט. אחרי שעזבה את הבית בגיל צעיר, היא מצאה את עצמה בעולם חשוך, רחוק מכל מה שהכירה, בעיר גדולה ומרוחקת. עבודה במאפיה הייתה המוצא היחיד שלה, והפכה להיות המציאות החדשה שלה. היא לא ציפתה למצוא את עצמה במרכז כל זה - לא כעובדת רגילה, אלא כעוזרת האיש של משפחת הארגון, האיש שאף אחד לא העז להסתכל עליו יותר מדי.
אדם סולדו היה כל מה שמילה לא צריכה, והוא ידע את זה. הוא היה ראש אחד הארגונים החזקים ביותר בעיר, קשה, שקט ומסתורי, עם חומה שלפני אף אחד לא שווה לפלס. הוא היה בנוי על חוקים שלו, לא היה מקום לרגש בעסק הזה. אבל מילה לא הייתה כמו כולם. היא לא נכנעה לו בקלות. לא קיבלה את הכללים, לא השאירה לו את מה שרצה. היא הייתה רוויה בכעסים, במילים שלא רצה לשמוע, ובכל זאת - משהו בהתנהגות שלה הכניס אותו למצב שהוא לא יכול היה לשלוט בו. לא את הכימיה שביניהם, ולא את התחושות שהוא היה מוכן להרגיש אליה.
הוא היה יותר מבוגר ממנה, בשש שנים. היא לא הייתה צריכה מישהו כמוהו - אכזרי, חסר רחמים - הוא היה כל מה שהיא פחדה ממנו. היא ידעה מה הוא עושה לאנשים שסומכים עליו יותר מדי, איך הוא משאיר את כולם מאחור כשהם כבר לא יכולים לברוח. לא רצו לספר עליה אחרי זה