מאז שהוא הגיע חיי השתנו מקצה לקצה, הוא חשב שהכל מגיע לו ושהוא טוב יותר מכולם, בגלל שיש לו כסף ושהוא נראה טוב... צפונבון טיפוסי.
שנאתי אותו, הוא חשב שהוא מכיר אותי, שהוא יודע מה אני עוברת, אף אחד לא יודע מה אני עוברת, אפילו אני... כולם חושבים שאני זונה, סטוציונרית או איך שלא תקראו לזה לי זה לא משנה, הם לא יודעים מאיפה הכל התחיל. ואני? אני לא תמימה, אני מבינה למה קוראים לי ככה אבל זו הבריחה שלי מהמציאות..
עוד מקום שמהרגע שאני נכנס אליו כולם חושבים עליי את אותו הדבר, שאני ערס וחי בסרט.
הבנות נמרחות עליי, הבנים מנסים להתחבר אליי, ואני? אני כבר לא יודע מי אני, בבית ספר יש לי מעין מסכה שלא יוכלו לדעת מה אני עובר או מה עברתי, אני שחקן כדורגל מקצועי ובעזרת ה׳ אני אהיה עולמי.
כסף? לא חסר לי בלי עין הרע, אבל אני לא משוויץ בזה, במיוחד שלא תמיד היה לי את זה והייתי בצד השני, בתוך תוכי אני לא כזה ערס, אולי טיפה דומיננטי ומשפיע ואולי מתלבש ומדבר ככה אבל אני ילד של אמא.