עיניים שחורות, שפתיים מזמינות, מבט חודר, צלקת על הלחי, סקס אפיל, הליכה אדישה, קעקועים. התמכרתי, גם אחרי הידיעה שהינך פושע מסוכן, מכונת הריסה מתקתקת שכל רגע עלולה להתפוצץ לי בפנים. התמכרתי, גם אחרי הידיעה שאתה רוצח חסר רחמים.

קללה של אושר או קללה של עצב? בלי הבטחות,אף אחד לא מבטיח שקללה יכולה להיות רעה ולהרוס הכל. קללה היא גם אהבה. המשך של הספר קללה √תכנים מיניים. √שפה גסה √דיבור מיני תאריך העלת הסיפור: 31/1/16

מופע אימים, קראו לזה ככה. לא הרבה היו הולכים אבל תמיד היו אומרים את אותו הדבר, מופע אימים. לא כולם שמעו על זה או יודעים מה זה, האמת, כמעט אף אחד לא יודע מה זה. אין מצב שמישהו שלא שייך לעולם התחתון ידע על הקיום של זה. אם המשטרה תדע על זה כולם יכולים ללכת לכלא או להישלח למוסדות של עבריינים או משוגעים. נערה, בת שבע עשרה, חדשה באזור, לא ידעה או הרגישה מאוימת על ידי אותו מקום ואחרי ריב עם ההורים שלה היא יצאה מהבית, לנקות את הראש כמו שהיא אמרה להם לפני שהלכה בכעס. כשנכנסה לאזור היא שמעה את הקולות המריעים והלכה עד למקור הקולות. כשנכנסה היא עשתה את הטעות הכי גדולה בחייה.

שירים לנפש אני לא כותבת מקצועית אז תהיה עדינים והאם אתם מזדהים תכתבו לי ואולי נכיר רוב השירים פה על דברים שאני עוברת ואם תרצו לדבר לפרוק רק תגידו אני אשמח להקשיב

(כי אני לא רוצה להיות היחידה)

קרדיט עח הכריכה ל @TinyGrande_6 -גמור- היא נופלת פעם אחר פעם מנסה לתקן את הלב שלה עד שאין לזה יותר סוף הכאב שהם גרמו לה לא יכול להימשך אם זה יפסיק זה יפסיק לנצח כי אין יותר אותי כי אם הכאב יעבור סוף סוף אני אאסוף את עצמי או שזה בחיים אל יעבוד? אני אמשיך להיות כאובה? אני אשרוד את זה? הם יודעים למה הם גורמים? למה? השאלה האין סופית השאתה שלועולם לא נוכל לענות עליה הקרב לעולם לא יגמר גם אם הוא לא מתחולל בחוץ. והפעם אין אהבה ולכן היא גם לא מנצחת טריגרים *אונס *שפה גסה *מוות *יש בפרקים מסוימים תמונות הקריאה על אחריותכם שמור לזכויות יוצאים אין להעתיק לצלם לפרסם ללא אישור מהכותבת

"אמא מה זה לסבית?" אני שאלתי אותה מתישהו בכיתה ז " זה משהו שלא קיים, זה מחלת נפש שאנשים המציאו בדורות האחרונים" ואני זוכרת כמה נרגעתי אז, כי אם זה לא קיים , אז אני לא יכולה להיות כזאת . אז כל הרגשות האלה שיש לי לחברות שלי הם רק שלב וזה יעבור ..... זה לא שאני מאוהבת או משהו. הסיפןר הזה הוא לא סיפור אהבה הוא סיפור חיים של ילדה דתייה וטובה שמגלה שהיא סטייה ולא יודעת איך לאכןל את זה זה סיפור שמכיל בתוכו את הכאב והשבריריות של להיות משהו שכולם אןמרים לך שהןא מחלה זה סיפור על לב שנשבר שוב ושוב ושוב על אלוקים שהבטיח להושיע אבל השאיר אותך כל כך לבד זה סיפור על תקווה ועל חופש אני מצטערת מראש אם הצורה שבה אני אתנסח תצא כפגיעה בציבור הדתי או באלוקים אני אוהבת את שתיהם כל עוד הם רחוקים ממני

מלאנתא עובדות ללא חשובות

" אתה בסדר ? " הקול היה רך אך מחוספס " כ..כן אדוני " דמיאן התיישב על בירכיו והסתכל לצדדים. רואה שכולם מביטים בו עכשיו במבט פעור. ואז הוא הביט אל פרצופו של האדם מולו ..מבטיהם נפגשים. זה היה סבסטיאן. הבחור היה אגדה במחוז שלו. כולם דיברו עליו והעריצו אותו..כלומר..דמיאן לא ממש ..זה פחות העסיק אותו. אבל הוא זוכר אותו משער של מגזין לפני שנתיים. הוא לא השתנה הרבה. שיער שחור פרוע של ' לא אכפת לי ' אבל עדין איך שהוא 'מסודר' יפה. ועיניים אפורות עם נגיעות צהובות. אז הוא אמר שהוא היה בן 18. עכשיו הוא כנראה בן 20. פער לא קטן של 4 שנים בינהם. לא פלא שהוא הרגיש קטנציק ליד סבסטיאן..שהספיק כבר לפתח שרירים ובטן חטובה הוא נראה טוב . הוא היה גבוה ממנו בשני ראשים בערך. אולי קצת פחות... " אתה בטוח שאתה בסדר ? " סבסטיאן מביט בו במבט אפל ולא ברור ודמיאן חרד, לא מצליח לנתק את מבטו מהמבט של האלפא. ההרגשה הזאת מוזרה לדמיאן. הכל זועק וצועק שלהיות לידו זה לא המעשה הנכון. כל תא בגופו צועק לו לברוח. מה הוא עושה לעזאזל? הוא מנסה לבדוק אותו ? הוא מנסה לגרום לו לקבל עונש ?

הם היו הזוג שכל אחד חלם להיות. מאז גיל שש-עשרה, תמר ומתן היו יחד - בנוער, בטיולים, בצבא. כשהוא התקרב לשחרור והיא כבר הרגישה שההצעה באוויר, החיים נעצרו. מבצע צוק איתן סחף את מתן לחזית - ומשם חזר... מישהו אחר. הפציעה לקחה לו לא רק את השלווה, אלא גם את הזיכרון של כל מה שהם היו. עכשיו, כשהעבר נמחק, תמר נאלצת לבחור: להיאחז באהבה שהייתה - שלעולם כנראה לא תשוב, או לפתוח דף חדש, ולחזור להתחלה.