He Marked Me as His
- Membaca 1,277
- Vote 64
- Bab 14
עיירת וונדסטון.
ג'יסונג הגיע לשם אחרי שהחיים שלו התפרקו - המשפחה, הלחצים, התחושה שהוא לא מספיק.
הוא חשב שהוא בורח.
אבל בעיירה הזאת, אין בריחה.
יש רק חוקים.
שקט מוחלט אחרי 14:59
אסור לצאת מהעיירה אחרי 17:59
אל תשאל מי זה "הצייד"
ברגע שעברת לעיירה-אי אפשר לעבור מקום.
ואל תעבור על החוק האחרון:
אסור לצאת מהבית אחרי 1:59. מי שמפר אותו - מת.
בכל בוקר, פתק חדש מופיע - עם השם של מי שעבר על החוקים.
ולפעמים, עם השם של מי שלא שרד את הלילה.
הצייד שולט בכל מה שקורה בוונדסטון.
אף אחד לא יודע מי הוא, אף אחד לא מעז להתקרב.
הוא חי בצללים, מחליט מי ייעלם ומתי.
הוא שקט. קר. בלתי נגיש.
עד שג'יסונג מופיע.
הצייד לא היה אמור להרגיש.
אבל מבט אחד בעיניים של ג'יסונג, וכל העולם שהוא בנה לעצמו מתחיל להתערער.
והנער שלא מכיר את החוקים - מתחיל להיכנס עמוק מדי.
יש חוקים.
יש מחיר.
ויש אהבה שלא הייתה אמורה לקרות - בין הצייד ששולט במוות,
לבין הנער היחיד ששינה את הכל.
Seluruh Hak Cipta Dilindungi Undang-Undang
Bergabunglah dengan komunitas bercerita terbesarDapatkan rekomendasi cerita yang dipersonalisasi, simpan cerita favoritmu ke perpustakaan, dan berikan komentar serta vote untuk membangun komunitasmu.
anda mungkin juga menyukai
סיפורה של ציידת
הוא היה יפה. הוא הודה שהתאהב בי. אבל נשבעתי לה אמונים - לארטמיס. "את אוהבת אותי?" הוא שאל, כיווצתי גבות ושיניתי נושא. "זה לא משנה - אסור לך להיות כאן" אמרתי והסתכלתי לצדדים. "לא ענית על השאלה שלי" הוא אמר והתקרב אליי. "אם תתקרב עוד היא תהרוג אותך! או את שנינו" אמרתי נחושה, הוא לא הקשיב. הוא התקדם לעברי וברגע של חוסר תשומת לב שפתיו היו על שלי בדביקות. דחפתי אותו ממני וצעקתי עליו. "דביל! היא תהרוג אותך! או אותי! אתה יודע שאני ציידת! הרגשות שלך או שלי לא משנים!" זעמתי והרגשתי חום. עצמתי את עיני וכשפקחתי אותן הגבירה ארטמיס עמדה מולי. "הגבירה" אמרתי והשתחוותי. "מה עושה בחור מחוץ לאוהל הציידות?" היא שאלה שלווה. "הוא התאהב בי. הוא נישק אותי" אמרתי נבוכה. "קייט! אני אוהב אותך וגם את אותי! הגבירה ארטמיס אם אכפת לך מקייט שחררי אותה משבועתה ותני לה לחיות את חיה איתי!" הוא קרא, בעטתי בו והוא מעד לאחור. "אל תפנה אל הגבירה ללא אישור! ואל תבקש תודות" אמרתי בקרירות. אפו דימם והוא הביט בי בחוסר אונים. "הסתלק מכאן נער צעיר ואל תחזור - אם אראה שוב את פרצופך לא אחוס עליך בשנית" אמרה הגבירה ונעלמה בעננת עשן.Lengkap
בידיים הלא נכונות
היא רק פתחה דלת. הוא החליט שהיא שלו. אלה וינשטיין, סטודנטית רגילה לתקשורת, לא תכננה להיתקל בערב אחד בגברים חמושים סביב שולחן מאפיה, בתוך בניין נטוש בדרום תל אביב. אבל כשהיא נכנסת בטעות לפגישה סודית של אחת ממשפחות הפשע המסוכנות בארץ - חייה משתנים ברגע. דנטה מורנו, יורש שקט ואכזר של אימפריית פשע ישראלית-איטלקית, מחליט להשאיר אותה בחיים - בניגוד לכל הכללים. אבל החיים תחת חסותו הם לא חיים בכלל. היא חטופה, חסרת שליטה, מוקפת באנשים שלא מהססים ללחוץ על ההדק. ולמרות כל מה שהיא יודעת - היא נמשכת אליו. אל העיניים הקרות. אל הקול הנמוך. אל המגע שלו, שאסור לה להרגיש. וכשגבולות מתחילים להיטשטש בין האויב לאהוב, אלה מגלה שהלב שלה עלול להיות מה שבאמת ייהרס. כי בממלכה שלו - אהבה היא חולשה. וחולשה... נגמרת בדם.
שיניתי אותו
המסדרונות של תיכון רידג' נורת' היו השטח שלי. לא משנה איפה הייתי - בחדר כושר, במסדרון או ליד הכיתות - הרגשתי את המבטים ננעצים בי מכל הכיוונים. זה מה שהיה להיות אלכס רומנו. חתיך, פופולרי, הבנות היו מתחרפנות רק מלראות אותי עובר לידן. חלק מהבנים היו מתים להיות אני, והבנות היו... ובכן, הן לא היו עוצרות מלחשוב עליי. הבנות תמיד נפלו לרגליי, אז לא הייתה לי שום סיבה להתעכב על אף אחת מהן. הכל היה משחק בשבילי. אבל אז ראיתי אותה. היא הייתה שם, מחוץ לספרייה, יושבת לבד עם ספר ביד. מי לעזאזל קורא ספרים בזמן הזה? יותר מזה, איך לא ראיתי אותה קודם? שיער חום, חלק כזה, נופל על הכתפיים שלה כמו גלים, ועיניים ירוקות שהזכירו לי את הים ביום סוער. היא לא נראתה כמו כל הבנות שבאו אליי, והתלבושת שלה הייתה פשוטה מדי - ג'ינס קרוע וגופייה לבנה - אבל היה בה משהו שגרם לי לעצור. בשביל לדעת את ההמשך תצטרכו להמשיך לקרוא ❤️ כל הזכויות שמורות לי קריאה מהנה ❤️Lengkap
בין צפע לשרירים
מיכל ואלון שונאים זה את זו. ככה לפחות הם טוענים. היא - בלונדינית יפהפייה, מלאת ביטחון, אהובה על כולם, הילדה הטובה של השכבה. הוא - חתיך מסתורי עם שרירים ואופנוע, הילד הרע של התיכון שכל הבנות רודפות אחריו. אבל מאז שהם ילדים, ההורים שלהם - חברים הכי טובים. מה שאומר חופשות משפחתיות משותפות, ימי שישי יחד, והרבה יותר מדי זמן אחד עם השנייה. השנאה בניהם מתודלקת בעקיצות, פלרטוטים במסווה, מריבות שקטות במטבח וקרבות מבטים מסוכנים מדי. אף אחד לא יודע שהוא מאוהב בה בצורה אובססיבית, אבל מסתיר את זה מאחורי הערות ציניות ושנאה. ואף אחד לא יודע שהיא חושבת שהוא שונא אותה - אז היא למדה לשנוא אותו חזרה. או לפחות לשחק את המשחק. אבל משחקים מסוכנים עלולים לצאת משליטה - ובקיץ אחד, כשכל הסודות יוצאים לאור, הם יצטרכו לבחור: להמשיך לשחק... או להפסיק לברוח טריגרים פגיעה עצמית, פגיעה מינית ,הפרעות אכילה ,קללות , קטעים מיניים ,
שומר ראש יקר
כשאת בתו של ראש המאפיה, חייך מעולם לא באמת שייכים לך. אן בראיין גילתה זאת ברגע שאביה הציב לצידה שומר ראש. קר, חסר רחמים, נאמן רק לפקודה. מהרגע הראשון, היא שנאה אותו. הנוכחות שלו הייתה כמו צל שלא מרפה, כמו כבלים שקופים שסוגרים עליה מכל כיוון. אבל מתחת לשנאה נדלקה אש אחרת. אש מסוכנת, אסורה, כזו שאי אפ שר להילחם בה לנצח. לוקה יודע שהמשימה שלו ברורה: להגן על אן בכל מחיר. אבל כשהגבולות מתחילים להיטשטש, כשהיא נוגעת במקומות הכי אפלים בנשמה שלו, השמירה הופכת להתמכרות. מה שהיה אמור להיות תפקיד פשוט , הופך למשחק קטלני של תשוקה וסכנה. כי בממלכה של המאפיה אין מקום לאהבה. והמחיר על חציית הגבול גבוה מדי מכדי לשרוד.
שברי שתיקה
כשהלב זוכר את מה שהמילים שותקות לונה כהן לא מחפשת אהבה. היא רק רוצה שקט. אחרי שנים של כאב שהיא לא מעזה לדבר עליו, היא למדה להסתיר את עצמה מאחורי חיוך שקט ועיניים שמספרות סיפור אחר. עמית רוזן חוזר לארץ אחרי שלוש שנים, ומגלה שלונה כבר לא הילדה שהוא זוכר. משהו בה נשבר - והוא מרגיש את זה בכל מבט, בכל שתיקה. כשעבר מתחיל לבעבע מתחת לפני השטח, והקשר ביניהם מתהדק מחדש, לונה נאלצת לבחור: להמשיך לשתוק, או לתת לעמית לגעת בשברים שהיא כל כך ניסתה להסתיר . זהו סיפור על אהבה שמבקשת ריפוי, על קשר שמתחיל מחדש מתוך ההריסות, ועל האומץ לדבר - גם כשזה כואב
שברים של אהבה
היא לא האמינה באהבה. עכשיו היא לא יודעת איך להפסיק להרגיש. אמיליה רק רצתה שקט. אחרי הבגידה של האקס וההתעללות, היא נשבעה שלעולם לא תתאהב שוב. אמיליה: עד שלא התיישבנו במסעדה ואח של הילה ישב מולי לא קלטתי עד כמה הוא חתיך, יש לו עניים כחולות שיער שחור כפחם, קצת נמשים, שפתיים דקות וממש קצת שרירים, כאילו רק ליפני חודשיים התחיל להתאמן. כבר אז ידעתי שהוא יעצבן אותי. בין לב שבור לשני לבבות, אמיליה נקרעת בין פחד, תשוקה ואמת אחת שלא מרפה: אולי אהבה היא לא מה שהיא חשבה - ואולי דווקא בשברים טמונה התשובה. "שברים של אהבה" - סיפור על כאב, תשוקה ובחירות שיכולות לשנות חיים טריגרים: *משולש אהבה *מין מפורט *אונס *שפה בוטה *אלכוהול *סמים *פגיעה עצמית *אחריות הקוראים בלבד.* *זכויות יוצרים*Lengkap
פחד אכזר
🩸פשע מאורגן🩸קרבה כפויה🩸🩸גראמפי וסאנשיין🩸 לוקה מארנו לא מאמין באהבה. הוא לא מאמין ברחמים, לא באנשים, ולא בשום דבר אחר. הוא סומך רק על אדם אחד בעולם הזה - על עצמו. קאפו אכזרי, קר כמו קרח, שקט כמו איום סמוי. שולט ביד ברזל באימפריית הפשע שלו, בלי להניד עפעף. למד שהחולשה תמיד נגמרת בדם. ופתאום כמו שבר פתאומי בתוך אחת מהתוכניות המושלמות שלו,היא נכנסה. מיאל אסולין, צעירה יהודייה עם אש בעיניים ודם שמסרב לזרום לפי חוקי אחרים. מרדנית, עקשנית, פראית. בורחת כל חייה מהעבר, מהכאב ומהפחד שלא מרפה. הוא רגיל לשלוט. היא רגילה לברוח. בעולם של דם ושתיקה, במציאות שבה בגידה עולה בחיים, נולדת מלחמה אחרת. מלחמה בין לב ללב. והשאלה האמיתית היא-מי ייפול ראשון.Lengkap
הוא היה יפה. הוא הודה שהתאהב בי. אבל נשבעתי לה אמונים - לארטמיס. "את אוהבת אותי?" הוא שאל, כיווצתי גבות ושיניתי נושא. "זה לא משנה - אסור לך להיות כאן" אמרתי והסתכלתי לצדדים. "לא ענית על השאלה שלי" הוא אמר והתקרב אליי. "אם תתקרב עוד היא תהרוג אותך! או את שנינו" אמרתי נחושה, הוא לא הקשיב. הוא התקדם לעברי וברגע של חוסר תשומת לב שפתיו היו על שלי בדביקות. דחפתי אותו ממני וצעקתי עליו. "דביל! היא תהרוג אותך! או אותי! אתה יודע שאני ציידת! הרגשות שלך או שלי לא משנים!" זעמתי והרגשתי חום. עצמתי את עיני וכשפקחתי אותן הגבירה ארטמיס עמדה מולי. "הגבירה" אמרתי והשתחוותי. "מה עושה בחור מחוץ לאוהל הציידות?" היא שאלה שלווה. "הוא התאהב בי. הוא נישק אותי" אמרתי נבוכה. "קייט! אני אוהב אותך וגם את אותי! הגבירה ארטמיס אם אכפת לך מקייט שחררי אותה משבועתה ותני לה לחיות את חיה איתי!" הוא קרא, בעטתי בו והוא מעד לאחור. "אל תפנה אל הגבירה ללא אישור! ואל תבקש תודות" אמרתי בקרירות. אפו דימם והוא הביט בי בחוסר אונים. "הסתלק מכאן נער צעיר ואל תחזור - אם אראה שוב את פרצופך לא אחוס עליך בשנית" אמרה הגבירה ונעלמה בעננת עשן.
Detail lengkapPanduan Muatan