ליילה-
עבר חודש, פאקינג חודש לעזאזל. ואני עדיין בטירת פלארום, אני אסירה בטירה המפוארת והחשוכה מדי של אוריון.
המלך של פלארום, אני לגמרי קרובה לאבד את שפיותי.
המלחמה קרובה, אפשר כבר להגיש את זה באוויר, ואני אבודה בתוך כל זה.
רק רציתי חיים רגילים, אבל לגורל היו תוכניות אחרות.
לא בחרתי בזה, לא רציתי להיות הנבחרת, אבל הכוח שלוחש לי באוזן לא נותן לי מנוחה.
ואוריון? הוא הסיבה לכל זה, והסיבה שהלב שלי רוצה לצאת מהמקום בכל פעם שהוא מסתכל אליי, אני שונאת אותו ואת מה שהוא גורם לי להרגיש.
ואני בשום פנים לא הולכת להתאהב בו. אני הולכת לנצח אותו.
אוריון-
פלארום רועדת, הצללים לוחשים על המלחמה שמתקרבת.
אני לא מאמין לא בנבואות מטופשות ובטח שלא באהבה, רגשות הן דבר מיותר שרק גורם לחולשה, שלא יכולתי להרגיש. האפלה הרסה הכל בתוכי.
וליילה? מנסה להרוס את כל מה שהייתי עד עכשיו, ובמיוחד להרוס את השלווה שלי.
כל הערה עוקצנית, כל חיוך של אושר ועיניים שיכולות להכיל עולם שלם בתוכן.
התוכנית שלי הייתה ברורה מהתחלה , אבל למה פתאום אני לא יכול לעשות את זה? למה עולה לי חיוך כל פעם שאני רואה אותה?
אני לא יכול לתת לזה לקרות. אהבה לא תוכל לפרוח מלב שבור.
אני לא הולך להתאהב בה, אני הולך לנצח אותה
לרוני יש סוד: (טוב, כמה סודות.) והסוד הזה מלחיץ אותה נורא. כל חייה, או לפחות מאז שהיא זוכרת את עצמה, רוני שומעת קולות לא הגיוניים שבאים אליה כמו משום מקום. זה כאילו שהיא שומעת מוזיקה באוזניות, אבל כשהיא בלי אוזניות בכלל. ובאופן משונה, הקולות האלה דווקא עוזרים לה לתפקד בחיים; היא יודעת בזכותם מה האנשים סביבה הולכים לעשות בעוד רגע, או מה החיה האהובה עליה רוצה שהיא תעשה בשבילה באותו רגע, או מה הנערה שהיא מחבבת חושבת עליה... אבל הכל מסתבך כשיום אחד יצור מעופף אוסף את רוני אל חבורת נערים שמלאה בסודות כשלה להפתעתה, וכאילו שזה לא מספיק, אותה החבורה טוענת שיש להם גורל משותף, אפילו כשהיא בכלל לא מכירה את החבורה. מה הוא אותו גורל? ואיך הוא קשור לקולות שרוני שומעת?
אוולין מפחדת. לפני כמה לילות היה לה חלום מלחיץ בטירוף - שבו משהו נורא קרה לחבריה. איך היא אמורה להיות איתם כל הזמן ולהסתיר תוך כדי מידע כזה מפניהם? ואם מפלצות ועולמות נסתרים מעין אנושית רגילה קיימים במציאות, האם גם החלום שלה עלול להתגשם?