חוקי המלחמה

"אני הייתי הכאוס שהיא למדה לשרוד בתוכו- והיא הייתה השקט היחיד שלא ניסיתי להרוס."
פיטר:
הקמתי ארגון פשע עצמאי, נלחמתי בראש המאפיה הקלברזית, שברתי חוקים, שיחקתי באפלה. ואז הן באו - קאמלה, אשתו של היריב, וסופי. הן הפכו לחיילות הכי חזקות שלי.
אבל כשהפסדתי, הן נשארו.
סופי נשארה.
הילדה היתומה שהמאפיה לקחה ממנה הכל, היא זאת שנתנה לי מקום.
ואני? לא משנה כמה יראו בי אויב - אני לא מוותר עליה. לא עליה.

סופי:
ברחתי עם קאמלה כדי למחוק את מיקה מהלב שלה. היא פסיכית ומפוצלת, אבל היא שלי. החברה הכי טובה שלי.
ובדרך הכרתי גבר שרק הקול שלו גרם לי לרעוד. פיטר.
נלחמנו יחד, ניצחנו, הפסדנו. ושקאמלה ומיקה חזרו, אני הפכתי שוב להיות היתומה ההיא.
אז הקמתי מרד משלי.
ולא תיארתי לעצמי שהיחיד שיראה בי את "סופי" - יהיה דווקא פיטר.
האויב שלי. או אולי... החבר הכי טוב שלי.

ספר שלישי ב'משחקי המאפיה'