ליאם קרטר
שמעו, אני לא מבין נשים.
אבל מטופלות? אותן אני דווקא מבין מצוין.
עד שהיא הופיעה.
אייברי הארט.
שם יפה, חיוך יפה (כשיש אומץ להוציא אותו), ותגובה אלרגית לרופאי שיניים.
כולל כאלה שנראים כמוני. כן, גם זה לא עזר.
היא קובעת תור, מגיעה, רואה אותי -
ואז מתחרטת על החיים שלה.
היא בורחת כאילו אני מחזיק מסור במקום מראה.
ואני?
במקום להגיד "יאללה, שתלך" -
אני מתחיל לחכות.
לתור הבא.
לניסיון הבא.
לכמעט-שיחה, כמעט-חיוך... כמעט-נשיקה.
כי איכשהו, בין ריח האקליפטוס של המרפאה לבין הדופק שלה שרץ מרתון,
מצאתי את עצמי נדבק למישהי שלא מוכנה להתקרב.
וזה בדיוק מה שעושה את זה מעניין.
אייברי הארט
אז ככה, אני אייברי, בת 22, והפחד הכי גדול שלי? לא מהבחינות במתמטיקה, לא מהשיעורים באוניברסיטה... אלא מרופאי שיניים.
כן, כן, יש לי דנטופוביה רצינית. כל פעם שאני שומעת את המקדחה אני מתכווצת כמו דג מת במים.
חשבתי שזו תהיה סוף העולם... עד שפגשתי את ליאם.
הוא רופא שיניים עם חיוך כל-כך כובש שאני כמעט שוכחת את המקדחה (כן, כמעט!).
אבל לא קל לי, אתם יודעים... כל פעם שאני כמעט מתמסרת, אני מתחילה לתכנן בריחה.
הוא קורא לזה סבלנות. אני קוראת לזה נס.
אז כן, אולי הפחד שלי מרופא שיניים גדול, אבל הפחד שלו שארוץ ממנו? כנראה עוד יותר.
בריאנה בורחת מאימת משפחתה, ועוברת לאיטליה תחת זהות בדויה. שם היא מוצאת את עצמה במערכת יחסים עם ג'ונתן, בוס מאפי ה קר וקשוח, שמערערת את כל מה שחש על שליטה.
כשסודותיה מתגלים, הם מצטרפים יחד למאבק מסוכן לנקמה. בין פיתוי לכאב, בין סודות לאמת, האם הם יצליחו להתגבר על כל מה שמפריד ביניהם?
טרופים:
גראמפי&סאנשיין, קר לכולם- רך רק בשבילה, רכושנות/קנאה, הכחשה רגשית, מאפיה, היפה והחיה, משפחה שבוחרים, התפתחות איטית.