איתמר, סטודנט שמדריך בהוסטל שיק ומי, חי בשגרה מוקפדת של ריצות בוקר, אחריות ומסירות לעבודה עם צעירים שנפגעו. כשנועם, נערה בת 19 עם עבר של טראומה מינית וקריסות רגשיות, מתקבלת להוסטל, עולמו של איתמר מתערער בדרכו השקטה. היא מגיעה כבויה, מתכנסת בעצמה, סוחבת על גבה קיטבג מלא בגדים, סיגריות ופחד. הוא מקבל אותה ברגישות ובלי למהר, נחוש להיות אחד האנשים שלא יפרקו לה את האמון.
לאט־לאט, דרך שתיקות, מבטים, וחדרים מלאים במשהו אחר ממה שהם אומרים, נבנית ביניהם מערכת יחסים זהירה. איתמר לומד מתי לשתוק ומתי להישאר, ונועם לומדת שמגע לא תמיד כואב, ושאפשר גם להחזיק מבט בלי לקרוס.
זה סיפור על ריפוי הדדי, על אהבה שלא באה כדי להציל - אלא כדי ללוות. על צעדים קטנים לעבר חיים שיש בהם מרחב חדש
All Rights Reserved