
לפעמים, כל מה שאתה צריך זה שמישהו יקשיב לשתיקה שלך. "אני לא שר. אני אפילו לא מדבר. תתרחק." אני רוון הייל. בן תשע-עשרה, סטודנט לאמנות ומוזיקה, שונא מתמטיקה ורפואה אך לומד את זה בכל זאת מתוך בחירת הוריי, ויולט הייל ומרטין הייל. יש לי שני אחים, אחד גדול ממני, בלייק הייל. והשנייה קטנה ממני, קלואי הייל. אני אוהב לילות שקטים ויומנים שלא שופטים אותי. אני אוהב לצאת לטיולים בלילה על החוף או סתם ברחוב. העולם שלי שקט. לא כי אין לי מה להגיד, פשוט כבר אין מישהו שאני יכול לסמוך עליו שיקשיב. אני עוטה מסכה על הפנים, אבל היא לא באמת מסתירה את מה שאני מרגיש. היא כמו הדרך שלי לספר ללא מילים את מה שעבר עליי ואת מה שעדיין עובר. ואז הוא הגיע. קולני, חצוף, מכיר את כולם ומתעקש להכיר גם אותי. אני לא צריך חברים. לא רוצה. לא מאמין בזה. אבל הוא, לא עוצר. גם כשהעולם מתהפך והשדים יוצאים. זה הסיפור שלי. על ציורים של זיכרונות, על מנגינות שלא העזתי לשיר בקול. ועל מישהו שהצליח לגעת בי - דרך הצל.All Rights Reserved
1 part