"אבודים מהחיים"

נועה ויותם.
שניהם בני 23.
שניהם באותה אוניברסיטה, בניין מול בניין -
אבל אף פעם לא נפגשו באמת.

היא עשתה הכול "נכון":
בגרויות, שירות קצונה, תואר נחשב.
הוא עשה הכול "אחרת":
נפל, קם, הלך לאיבוד - וניסה להבין מה בכלל נכון עבורו.

אבל לשניהם הייתה אותה תחושה בוערת:
שהם לבד.
אבודים בעולם מבולגן, שבו הציפיות תמיד רצות לפניך,
והזמן תמיד בורח ממך.

הם לא חיפשו אהבה -
אבל מצאו אותה, כל אחד בדרכו.
גם מול בנות, גם מול בנים, גם מול עצמם.
והם גילו שאי אפשר לדעת מה יחכה בסוף -
אבל אפשר לבחור ללכת,
גם אם לא רואים את הסוף בכלל.

זהו רומן על מסע פנימי - ועל החוץ שמקשה עליו.
על הזהות שאתה בונה, גם כשאומרים לך מי "אתה אמור להיות".
על זוגיות, בדידות, משפחה, אוניברסיטה, כסף, דירות, ברים, חוסר שינה ויותר מדי מחשבות.

ועל אותו רגע נדיר, שבו אתה עוצר
ומבין:
אתה כבר לא אבוד.
אתה פשוט בדרך.