הוא לא חלק מהשגרה שלי

♥ מיה
שגרתיות. אחרי שיצאתי ממסגרת נוקשה, כל מה שאני רוצה זה פשוט שגרה שקטה. אני אוהבת לקום בבוקר ולדעת בדיוק מה יקרה, שזה בערך אותו דבר שקורה כל יום, בלי דרמה, ובלי צעקות.
לכן, כשיום אחד אני מתעוררת והכל מתהפך- השעון המעורר לא מצלצל, נגמר החלב לקפה והאוטובוס מאחר- כל אותם דברים קטנים שהופכים כל יום למושלם- אין פלא גדול שפתאום המשיכה שלי לחיים שקטים נטולי אהבה גם מתערערת, ובחור עם ידיים מרשימות שאת פניו לא ראיתי, תופס פתאום חלק גדול מהמחשבות שלי, נכון?

♥ יהונתן
אחרי השירות הצבאי הארוך, אני נתקע לעוד כמה שבועות מילואים שגורמים לי לפספס את תחילת השנה האקדמית, כשאני עוזב אני משאיר את כל ענייני הצבא מאחור ומנסה להתרכז בלימודים, רק ש... יש לי שכנה שלא מפסיקה לשמוע שירים בארבע בבוקר, מעירה אותי עם צלצול השעון המעורר החופר שלו, שהופך לצליל האהוב עלי.
למה הכל אצלו כל כך דרמטי למרות שהוא האדם הכי ביישן בעולם? ואיך הוא טוען שהוא סטרייט, אבל מסתכל עלי במבט מפוחד אך סקרן?

סיפור אהבה בין שניים, שמוצאים את עצמם גרים אחת ליד השני. שקרים, צעקות וסודות מפרידים ביניהם, אבל הקיר בבניין המעונות של האוניברסיטה מחבר בין השניים, והם מוצאים את עצמם מקשיבים אחד לשני, גם כשהם לא רואים, ולא מתכוונים.