גבול השליטה

כשסקאי חוזרת לעיר, היא חוזרת כמישהי שהאש כבר סימנה אותה היטב - מבחוץ ומבפנים. הפצעים הפיזיים נסגרו, אך מה שנשאר מתחתיהם ממשיך לנשום, לזוז בכל רגע שבו היא מנסה לעמוד זקופה שוב.
העיר מקבלת אותה חזרה כמו טורף שמכיר היטב את הטרף שלו.
הבריתות הישנות משנות צורה. חלק מהאנשים שהיו איתה - מתקרבים. אחרים מאזינים מסדרונות עמוקים יותר, מחכים לראות לאן יפנו הסדקים החדשים.

השליטה שהייתה שלה פעם אינה יציבה; היא מרגישה זאת בכל חדר ישיבות, בכל דיבור מאופק של אנשים שמודעים לכוח שלה, אך גם מקרינים בשתיקה שהם מבינים כמה היא נחלשה בתוך עצמה ‏.
בין פגיעות שמתעוררות מחדש, ניסיונות התערבות מבחוץ, וקרבות כוח שמסומנים בחיוכים מנומסים - סקאי נאלצת ללמוד מחדש מהו גבול. וכשהעיר דורשת ממנה שוב לבחור צד, בין מי שהיא הייתה לבין מי שהיא יכולה להפוך להיות, ברור שמשהו גדול יותר מתקרב. משהו שידרוש ממנה מחיר שלא שולם עדיין. משהו שחיכה לה עוד לפני שהאש נגעה בה.
הפעם, הצללים שסביבה לא נוצרים מאנשים אחרים. הם נוצרים ממנה.