mileven🤍

mileven🤍

  • WpView
    OKUNANLAR 75
  • WpVote
    Oylar 13
  • WpPart
    Bölümler 9
WpMetadataReadDevam ediyor
WpMetadataNoticeSon yayınlanan Sal, Oca 20, 2026
היי!!! זאת רוקין רובין פה🫶🫶 (כן גנבתי לרובין את השםםם) אז.... לכל חובבי st ולכבוד הפרק הליטרלי😭 אחרוןןןן לכל הסדרה הגיע הזמן לעשות קצת מילבן טיים😍 אחרי שלא היה הרבה זמן! (לא נותנים להם זמן מסך ביחד!!) סוווווו לאטס גווווו. הקדמה ( אל תהיו בטוחים שזה יכתב בדיוק ככה): "אל! את נשארת פה וזה סופי!" אמר מייק מלטף את פניי, "אני לא יאבד אותך שוב, זה לא יקרה" הכריז. "אבל מייק רק אני יכולה להביס אותו אחת ולתמיד! אתם תצטרכו אותי!" הסברתי. כולם הסתכלו עלינו, מקס, לוקאס, רובין, סטיב, דסטין, הופ, ג'וייס , ג'ונתן, ננסי, דרק, הולי ואריקה. "את נשארת פה סוף פסוק!" אמר.. "אבל מייק תנסה להבין שאם היא לא תבוא כולנו נמות!" אמר סטיב. "סטטיסטית הוא צודק" הוסיף דסטין. ראיתי את המבט הדואג על פניו של מייק. כמה שהוא רק רוצה שלא אפגע או אפגע בעצמי. "אני חייבת לבוא, לא משנה כמה מסוכן זה יהיה או אם אני אמות אחרת אתה תמות, בעצם כולכם תמותו!" הסברתי. מייק רק הנהן ופניו נמלאו דמעות בוגדניות. לא רציתי לעשות לא את זה אבל אני באמת חייבת להגיע לשם! *לא כולל תכנים מניים מפורטים *מבוסס על סדרה
Tüm hakları saklıdır
En büyük hikaye anlatıcılığı topluluğuna katılınKişiselleştirilmiş hikaye önerileri alın, favorilerinizi kütüphanenize kaydedin ve topluluğunuzu büyütmek için yorum yapın ve oy verin.
Illustration

Ayrıca sevebilecekleriniz

  • בת הצללים
  • חצויים
  • למה אני?
  • כשפת אותי 1
  • אובססיה של זאב
  • Love The Devil
  • מלכה מרשעת (שלגיה)
  • the chosen one || הנבחרת
  • המיועד שלי
  • איכשהו נגרום לזה לעבוד//דרארי

"עשר שניות." הוא קטע אותי, בקול נמוך ומאיים. "נצלי אותן חכם. כי ברגע שהן ייגמרו - את תתחרטי שלא הקשבת לי כשהייתה לך ההזדמנות." המילים יצאו ממנו בקור מוחלט, אבל לא הייתה זו רק הקרירות בקול שגרמה לגופי לקפוא. פתאום, בלי שום הסבר הגיוני, פחד טהור הציף אותי. הלב שלי החל לדהור בטירוף, הידיים רעדו, וכל תא בגופי צרח - לברוח. "תשע." הקול שלו חדר ישירות למוחי, והפחד התעצם. משהו זחל מתחת לעור, תפס את הלב בציפורניים קרות וסחט. .הגוף שלי הגיב כאילו עומד מולי טורף. "שמונה." לא חיכיתי לשבע. הסתובבתי ורצתי. הלילה ההוא בחדר שלו עלה בזיכרוני - האצבעות על הסנטר, העיניים השחורות. אם ככה הוא נראה כשהוא מתאפק, לא רציתי לדעת מה קורה כשהוא לא. "שבע..." קולו קרוב מדי. כאילו הוא ממש מאחוריי, נושם לי לתוך העורף. לא הסתובבתי לבדוק. "שש..." המשכתי לרוץ, פחד ובלבול מכסים כל תא ונימה בגופי, הדהוד צעדיי והלמות ליבי הקולות היחידים מלבד הספירה המצמררת. "חמש..." פניתי פינה חדה, כמעט החלקתי על רצפת השיש המבריקה. המסדרונות נמתחו לפניי כמו מבוך אינסופי. לאן? לאן אני בורחת? לא ידעתי. רק ידעתי שאני חייבת להתרחק. "ארבע..." דלת. ראיתי דלת צדדית. התפרצתי פנימה - שירותים. "שלוש..." נעלתי את עצמי בתא, גבי נצמד לדלת הדקה. הלב שלי הלם כל כך חזק שהייתי בטוחה שכולם

Daha fazla bilgi
WpActionLinkİçerik Rehberi