מייה דסה בורחת.
מעבר לים, מעבר לזהות, מעבר לזיכרונות שמסרבים להישאר קבורים. ניו יורק לא מבטיחה לה גאולה, רק אפשרות להיעלם בתוך רעש, בטון וצללים. היא מגיעה עם עבר מרוסק, חור בזיכרון אחד גדול מדי, וגוף שלמד לשרוד לפני שלמד להרגיש.
הוא חי בתוך החושך מבחירה.
גבר עם שם שמעדיפים לא לומר בקול, עבר אלים ומעמד בלתי מעורער בעולם שבו מידע שווה כוח, ופחד הוא מטבע. הוא לא פושע מהסוג שמופיע בכותרות, אלא מהסוג שמושך בחוטים מאחורי הקלעים. קר, שקט, מסוכן, אדם שלא מאמין באהבה ולא סולח על חולשה.
המפגש ביניהם לא מתחיל במשיכה, אלא בהתנגשות.
שנאה טהורה, חשד הדדי, משחקי שליטה ומילים חדות כמו סכין. אבל מתחת לעוינות מתחילה לבעור תשוקה שאי אפשר להכחיש, כזו שמערערת גבולות, שוברת חוקים ומאיימת לחשוף אמת ששניהם מעדיפים להסתיר.
ככל שמייה נשאבת עמוק יותר לעולמו האפל, הזיכרונות מתחילים לצוף, והעבר שלה מתחבר בצורה מסוכנת להווה שלו. השאלה כבר לא אם תשרוד את הקשר ביניהם, אלא אם האמת שתתגלה תהיה גרועה יותר מהשקרים ששמרו עליה בחיים.
זהו סיפור על שנאה שהופכת לאובססיה, על תשוקה שנולדת מתוך פצע פתוח, ועל שני אנשים שבוחרים זה בזה לא למרות החושך , אלא בגלל.
כשהחיים של ג׳ס מתפוצצים לרסיסים אחרי סוד משפחתי שלא היה אמור להתגלות, אמא שלו גוררת את כל המשפחה לעיירה קטנה באמצע שום מקום.
ג׳ס לא מתכוון להתחבר, לא מתכוון להישאר, ולא מתכוון לתת לאף אחד להיכנס. בטח שלא לסאני באס.
סאני גרה כל חייה בעיירה.
היא מכירה כל אבן ברחוב, כל מבוגר וכל ילד.
אבל מתחת למה שהיא מציגה מסתתרת ילדה שלמדה לשרוד לבד: אמא שנלחמת כל יום מחדש, אחות קטנה שמתאוששת מסרטן, ואובדן של אביה.
כשג׳ס פותח לסאני את הדלת בפעם הראשונה, היא מחליטה דבר אחד:
הוא לא ישבור אותה. והיא לא תוותר עליו.
אבל ג׳ס לא דומה לאף אחד שפגשה.
העבר שלו מסוכן, הבית שלו לא יציב, והכעס שלו מאיים לפרוץ כל רגע.
בין משפחות שבורות, חברויות שמחזיקות אותך מעל מים, וסודות שיפילו הכול,
סאני וג׳ס מגלים שהאור החזק ביותר מגיע מהמקומות החשוכים ביותר.
כשהשמש שוקעת - זה סיפור על אהבה, משפחה, כאב ועל החיים עצמם.
אני מקווה שתהנו, פטל🩷