הסיפור מלא במתח ובפעולה, אני אשמח אם תאהבו את הסיפור, תתחברו אליו ותיראו אותו מנקודת מבט שלי.
אני מקווה שהסיפור יעניין אתכן ושתאהבו אותו כי זה ממש חשוב לי.
בהתחלה הסיפור קצת לא מובן כי זה מתחיל בסיטואציה לא מובנת אבל לאט לאט תיכנסו לעיניינים ותבינו במה מדובר, כל מי שתקרא אני ממש אודה לה ואני ממש אשמח שיהיו לי מלא קוראות.
תודה למי שתקרא את הסיפור, אם יש משהו לא מובן או משהו שלא אהבתן או משהו שצריך לתקן תרשמו ואני אדע לבד כבר מה לשנות, אם אין מה לשנות אני עוד יותר אשמח.
--
אז.. איך הכל התחיל בעצם?
בואו אני אספר לכם, ותאמינו לי, לא תרצו להפסיק בחיים.
החיים של בו ואמה מרתקים עד מאוד, מלא במתח ופעולה שנגמר באסון גדול, מצד הארי, ומצד בו.
אבל האהבה האין סופית שלהם נפגשת ואין דבר שיעצור בעדה.
בעיקר לא האנשים שבדרך, שניסו לעשות הכל כדי להפריד את האהבה הגדולה הזאת שנוצרה בניהם.
"אתה יודע מה אני חושב?" הארי רכן מעבר לשולחן. "אני חושב שאתה מפחד. אתה לא לוקח סיכונים כמו הגריפינדורים."
הוא לעג. "בבקשה, הגריפינדורים רק עושים את עצמם, הם פחדנים מבפנים."
הארי חייך, מתיישב חזרה במושבו. "לא אני."
"הוכח זאת."
הארי קם והסתובב סביב השולחן. הוא רכן מעל דראקו, יד אחת על כיסאו והשנייה על השולחן. פניהם היו במרחק סנטימטר בלבד, כל כך קרובים שדראקו יכל לראות כתמי חום בעיני האזמרגד שלו.
"אני לא רואה שום אומץ." התגרה דראקו.
ואז הארי נישק אותו. ידיו של הארי נפלו על כתפיו כל כך מהר שדראקו התנדנד על מושבו. דראקו הושיט את ידו ותפס את החולצה של הארי בניסיון לשמור על שיווי המשקל שלו, מה שהביא לכך ששני הבנים נפלו על הקרקע כשהארי על העליונה. לחייו של הארי היו אדומות ממבוכה כשניסה לקום. אבל כל מה שיכל לעשות זה לברך את בירכו של דראקו.
דראקו הניח את ידיו על מותניו של הארי. "תפסיק. תן לי."
בתנועה זורמת אחת, דרארו סובב אותם, ככה שהוא כרע ברך מול הארי.
"ולצורך התייחסות עתידית," דראקו חייך. "אני תמיד בטופ."