הסיפור הבא הוא לא סתם סיפור עבורי. זו לא עוד איזו המצאה של הדמיון, אלא סיפור אמיתי על השנה האחרונה שלי. אני יודעת שהסיפור נשמע הזוי ובלתי אפשרי, כאילו תסריטאי שואה גרוע כתב אותו אך זה לא כך. אני אפילו עד היום לא מאמינה שזה באמת קרה. כן, אתם יכולים לדלג ולהמשיך האלה כמו כלום, לברוח כמוני מסרטים וסיפורים על השואה. יותר קל לברוח, אבל בשנה האחרונה הבנתי באמת כמה החיים אבסורדים, הומוריסטיים ולא קלים - וזה מה שהופך אותם לשווים. הסיפור מתחיל בקיץ האחרון, צוק אייתן וביקור ראשון ביד ושם. את השאר תצטרכו לקרוא בעצמכם.