כשהתחלנו לצאת הוא הזהיר אותי מהכול. הוא הזהיר אותי שהוא לא אדם פשוט, שלצאת עם סוכן זה לא מה שאני חושבת ושאני מסכנת את עצמי בכך שאני מבלה אתו. אבל זה לא עניין אותי, אני התאהבתי בו מהרגע הראשון שהוא חשב שהוא עובד על מישהו עם התחפושת המטופשת הזאת. כשהתארסנו הוא הזהיר אותי פעם שנייה, הוא אמר שאני מסכנת את עצמי ואת הקרובים שלי בכך שאני שוזרת את העתיד שלנו יחד. אבל כלום חוץ ממנו מעולם לא עניין אותי. אני אהבתי אותו, כל כך אהבתי אותו ואפילו לא הספקנו ליהנות מחיי הנישואים שלנו. אחרי חצי שנה של זוג נשוי הוא מת. החיים, הגורל, אלוהים, זה לא משנה איך תקראו לזה אבל הדבר הכי חשוב לי בעולם הזה נלקח ממני ולא מעניין אותי על ידי מי. הדבר היחיד שמעניין אותי זה למה? משהו הרגיש לי לא בסדר, הסיפור של התאונה לא נשמע לי אמתי מספיק. הוא לעולם לא היה פועל כפי שטענו שפעל. ובכלל, משהו בפנים, קול קטן ומטורף בתוכי המשיך ללחוש לי שהוא לא מת.