מופע אימים, קראו לזה ככה. לא הרבה היו הולכים אבל תמיד היו אומרים את אותו הדבר, מופע אימים. לא כולם שמעו על זה או יודעים מה זה, האמת, כמעט אף אחד לא יודע מה זה. אין מצב שמישהו שלא שייך לעולם התחתון ידע על הקיום של זה. אם המשטרה תדע על זה כולם יכולים ללכת לכלא או להישלח למוסדות של עבריינים או משוגעים. נערה, בת שבע עשרה, חדשה באזור, לא ידעה או הרגישה מאוימת על ידי אותו מקום ואחרי ריב עם ההורים שלה היא יצאה מהבית, לנקות את הראש כמו שהיא אמרה להם לפני שהלכה בכעס. כשנכנסה לאזור היא שמעה את הקולות המריעים והלכה עד למקור הקולות. כשנכנסה היא עשתה את הטעות הכי גדולה בחייה.

תמיד ידעתי שיש רובד נוסף למציאות, קוד שקוף שמניע את הכל. תמיד הרגשתי אותו פועם מתחת לפני השטח, כמו שכבה דקה שאינה נראית לעין אבל מורגשת בכל נשימה. ראיתי איך אנשים פועלים בתוך תבניות, לא מתוך בחירה, אלא כי זה המנגנון שהם מכירים, המסלול שסומן עבורם עוד לפני שהספיקו לשאול אם הוא באמת שלהם. במקום להילחם בזה, בחרתי לצפות, לתת לעצמי את המרחק שמאפשר לראות את התנועה האמיתית של הדברים, להבין את ההיגיון שמאחורי ההתנהגות של להיצמד לתבניות בלי להישאב אליה. הספר הזה הוא לא על מה שחסר לאחרים, אלא על מה שמצאתי בתוכי: היכולת לראות את הקוד הירוק זורם מאחורי היומיום ולמצוא בו את השקט והעוצמה שלי, את המקום שבו המחשבות מסתדרות מחדש והעולם מקבל צורה ברורה יותר. אני משתפת איך הופכים את הנטל של הציפיות החברתיות למרחב של התבוננות, איך אפשר לקחת את מה שמכביד ולהפוך אותו לכלי שמחדד את המבט. ואיך העמידה הזקופה מול המערכת מאפשרת לנו להפסיק להיעלם, להפסיק להתכווץ כדי להתאים, ולהתחיל לתפוס את המקום שמגיע לנו מתוך ידיעה ולא מתוך פחד. אני כבר לא צריכה לברוח. אני כאן, ערה, מבינה את חוקי המשחק של העולם, לא כמי שמנסה לפענח אותם מבחוץ אלא כמי שמסכימה סוף‑סוף להיות חלק מהמשחק עצמו. אני כאן מתוך בחירה, מתוך נוכחות מלאה, מתוך הידיעה שה

קרדיט עח הכריכה ל @TinyGrande_6 -גמור- היא נופלת פעם אחר פעם מנסה לתקן את הלב שלה עד שאין לזה יותר סוף הכאב שהם גרמו לה לא יכול להימשך אם זה יפסיק זה יפסיק לנצח כי אין יותר אותי כי אם הכאב יעבור סוף סוף אני אאסוף את עצמי או שזה בחיים אל יעבוד? אני אמשיך להיות כאובה? אני אשרוד את זה? הם יודעים למה הם גורמים? למה? השאלה האין סופית השאתה שלועולם לא נוכל לענות עליה הקרב לעולם לא יגמר גם אם הוא לא מתחולל בחוץ. והפעם אין אהבה ולכן היא גם לא מנצחת טריגרים *אונס *שפה גסה *מוות *יש בפרקים מסוימים תמונות הקריאה על אחריותכם שמור לזכויות יוצאים אין להעתיק לצלם לפרסם ללא אישור מהכותבת

קללה של אושר או קללה של עצב? בלי הבטחות,אף אחד לא מבטיח שקללה יכולה להיות רעה ולהרוס הכל. קללה היא גם אהבה. המשך של הספר קללה √תכנים מיניים. √שפה גסה √דיבור מיני תאריך העלת הסיפור: 31/1/16

אלינור כולם אומרים שקרני השמש צבעו את שיערה בעצמם, והים הכחול שטף את עיניה- היהלום של אילת ככה קוראים לה כולם. השמיים של אלי נופלים על ראשה כשאחיה, אהוב ליבה, שגידל אותה מאז היתה תינוקת- נהרג. השמיים של אלי נעלמים לגמרי כשעומרי, חברו הטוב, בו הייתה מאוהבת בסתר כל השנים משאיר אותה לבד בתוך כל הכאוס, ועוזב הרחק מעבר לים. אלי מוצאת את השמיים שלה מחדש בבית הכנסת. שמתקרבת לאלוהים ששוכן בהם. מנערת השמש הנצחית של העיר אילת היא הופכת להיות אשת משפחה ורעיה של רב. בוקר אחד היא קמה ובורחת חזרה אל החופים והים הפתוח הרחק מהקהילה הסגורה. על ידיה ביתה הקטנה ובליבה פחד שמאיים לשבור את כולה. אלי וייסמן, חוזרת לאילת כאלינור וסרמן . היא לא דומה לנערת השמש שהותירה מאחור. כעת, כל מבוקשה הוא לגונן על ביתה הקטנה ולשרוד את יום המחר. כך לפחות חשבה. עד שדמות מעברה הרחוק, זה שרוקן את המעט שנשאר בליבה חוזר יחד איתה אל נוף ילדותם. מי ידע שההסטוריה והעתיד גם יחד יכולים להשתנות בהווה אחד?

"אמא מה זה לסבית?" אני שאלתי אותה מתישהו בכיתה ז " זה משהו שלא קיים, זה מחלת נפש שאנשים המציאו בדורות האחרונים" ואני זוכרת כמה נרגעתי אז, כי אם זה לא קיים , אז אני לא יכולה להיות כזאת . אז כל הרגשות האלה שיש לי לחברות שלי הם רק שלב וזה יעבור ..... זה לא שאני מאוהבת או משהו. הסיפןר הזה הוא לא סיפור אהבה הוא סיפור חיים של ילדה דתייה וטובה שמגלה שהיא סטייה ולא יודעת איך לאכןל את זה זה סיפור שמכיל בתוכו את הכאב והשבריריות של להיות משהו שכולם אןמרים לך שהןא מחלה זה סיפור על לב שנשבר שוב ושוב ושוב על אלוקים שהבטיח להושיע אבל השאיר אותך כל כך לבד זה סיפור על תקווה ועל חופש אני מצטערת מראש אם הצורה שבה אני אתנסח תצא כפגיעה בציבור הדתי או באלוקים אני אוהבת את שתיהם כל עוד הם רחוקים ממני

אוף אני פשוט שונאת אותך !! אתה הילד הכי מעצבן שפגשתי בחיים שלי לא ואת שיר המתיקות חושבת שהיא מושלמת אני לא יכולה לשמועה אותך יותר אולי תעוף מפה לא שואל אותך זה לא מקום שלך קמתי והעפתי לו צלחת ספגטי באותה עגבניות שלקחתי מחדר האוכל עליו בבבבת זוווווונה!!!!!!! הוא צעק אבל אני צחקתי והמשכתי ללכת

התקרבתי לאגף בחשש, מפוחדת וחסרת ביטחון. האחרונה שהתקרבה לדלת הזאת בלי רשות הוצאה למוות בכיכר העיר לאחר 30 מלקות. בלי לומר מילה התחננתי לאלוקים בראש שיציל אותי מאותו גורל אכזר. מיליוני יהודים עכשיו מתפללים עלי, אם לא זה יעזור אז אני כבר לא יודעת מה כן. צעד אחרי צעד התקדמתי לשם, רועדת בכל הגוף. בבקשה בבקשה בבקשה הדלת פתוחה. אולי זה הזמן לברוח? אני לא יכולה, כל כך הרבה חיים תלויים בזה. עוד צעד. ראיתי אותו, עם המבט המפחיד הזה. עוד צעד. רק מלהסתכל עליו קר לי בכל הגוף. אוקי, זה הזמן לרוץ חזרה ולא לחזור לפה יותר בחיים. מבטו הסתובב באחת, בוחן אותי בלי למצמץ. לא קריא, לא מובן. אין לי לאן לברוח. זה נגמר. .... הדסה היא נערה יהודיה יפיפיה החיה בעיר שושן הבירה אשר בפרס. אמה מתה בלידתה ואביה מת כאשר אמה עוד הייתה בהריון. אבל היא לא נשארה לבדה. בן דודה מרדכי אימץ אותה לו לבת ביום שבו נולדה. בתקופה זו, שנאת היהודים היתה גדולה מאוד. כאשר מלכת הממלכה כולה ושתי שונאת היהודים תירצח על ידי המלך האכזר והשיכור, יחפש המלך מלכה חדשה. האם הדסה מתאימה לתפקיד? ומה יקרה כאשר תגיע לארמון? האם תספר למלך שהיא יהודיה? ...... המלך אחשורוש מולך על אימפריה שלמה. לא מדינה אחת ולא שתיים בשליטתו, אלא 127 מדינות הוא כבש בחוזקתו. אכזריותו נודעה בפי כל.

גפן שְׂריאל היא נערה בשנות העשרה לחייה אשר גרה עם אביה ואחיה, הם חיים פשוטים ומלאים, אך אירוע מהעבר את גפן שְׂריאל והיא כל הזמן חוזרת אל עברה, אל היום ההוא שבו איבדה חלק ממנה, היום שבו הפכה להיות מישהי אחרת, פחות סומכת, יותר מפוחדת, מגוננת, מאותו היום שבו הדביקו לה שמות שלא תמיד נעמו לה. האם תניח לפחדיה ותמשיך הלאה? האם נוכחות של עוד אנשים בחייה תעיק עליה או שמא- תרפא אותה? האם תוכל לסמוך על עצמה? מוזמנים לקרוא ולגלות בעצמכם, רוביסי:) 1# בחיפוש- א' (דראש חודש) תמוז ה'תשפ"ג/20.6.23 1# בלחץ- א' (דראש חודש) תמוז ה'תשפ"ג/20.6.23

תכירו את לירז כהן. בת 18 נראת כמו מלאך עם הגוף המושלם, השער השחור, העיינים הירוקות. והשפתיים המלאות. היא לומדת עיצוב פנים אבל כולם אומרים שהיא צריכה להיות דוגמנית. היא אחת השוות אין גבר שלא ירוץ אחריה ותאמת צודקים, בוא נדבר אל האופי שלה היא חמודה, מצחיקה, יש כאלה שיאמרו שהיא קצת ערסית אבל כע זו היא. סטטוס:רווקה,שותה ומעשנת. והנה אח שלה רון לוי. הם אחים למחצה (אחים למחצה זה שאין להם אותו אמא אבל כע אותו אבא או הפוך.) רון הוא הגבר שכל בת חולמת אליו אבל... רק ביופי הוא בלונדיני, עיינים כחולות, שרירי אבל לא יותר מידי, והשפתיים עבות. כמו שהוא אומר "חיוך קריצה ואת באה בריצה". ואני רוצה להגיד לך שבאמת תרוציייי.. טוב אז יש יופי אבל מה עם האופי? האופי לא משהו הוא גס, חסר סבלנות, ושחצן. אבל הוא גם מצחיק ורגוע. הוא יכול לשנות את ההיתנהגות שלו בשניה אחת. הוא לא לומד הוא מוכר סמים וזה מוביל לסיכונים במישפחה. סטטוס:רווק,סוציונר,שותה מעשן. הסיפור מכיל -אלימות -קטעים מיניים -קללות -מילים גסות -הסיפור מומלץ מגיל13+ ©זכויות יוצרים