מופע אימים, קראו לזה ככה. לא הרבה היו הולכים אבל תמיד היו אומרים את אותו הדבר, מופע אימים. לא כולם שמעו על זה או יודעים מה זה, האמת, כמעט אף אחד לא יודע מה זה. אין מצב שמישהו שלא שייך לעולם התחתון ידע על הקיום של זה. אם המשטרה תדע על זה כולם יכולים ללכת לכלא או להישלח למוסדות של עבריינים או משוגעים. נערה, בת שבע עשרה, חדשה באזור, לא ידעה או הרגישה מאוימת על ידי אותו מקום ואחרי ריב עם ההורים שלה היא יצאה מהבית, לנקות את הראש כמו שהיא אמרה להם לפני שהלכה בכעס. כשנכנסה לאזור היא שמעה את הקולות המריעים והלכה עד למקור הקולות. כשנכנסה היא עשתה את הטעות הכי גדולה בחייה.

אלינור כולם אומרים שקרני השמש צבעו את שיערה בעצמם, והים הכחול שטף את עיניה- היהלום של אילת ככה קוראים לה כולם. השמיים של אלי נופלים על ראשה כשאחיה, אהוב ליבה, שגידל אותה מאז היתה תינוקת- נהרג. השמיים של אלי נעלמים לגמרי כשעומרי, חברו הטוב, בו הייתה מאוהבת בסתר כל השנים משאיר אותה לבד בתוך כל הכאוס, ועוזב הרחק מעבר לים. אלי מוצאת את השמיים שלה מחדש בבית הכנסת. שמתקרבת לאלוהים ששוכן בהם. מנערת השמש הנצחית של העיר אילת היא הופכת להיות אשת משפחה ורעיה של רב. בוקר אחד היא קמה ובורחת חזרה אל החופים והים הפתוח הרחק מהקהילה הסגורה. על ידיה ביתה הקטנה ובליבה פחד שמאיים לשבור את כולה. אלי וייסמן, חוזרת לאילת כאלינור וסרמן . היא לא דומה לנערת השמש שהותירה מאחור. כעת, כל מבוקשה הוא לגונן על ביתה הקטנה ולשרוד את יום המחר. כך לפחות חשבה. עד שדמות מעברה הרחוק, זה שרוקן את המעט שנשאר בליבה חוזר יחד איתה אל נוף ילדותם. מי ידע שההסטוריה והעתיד גם יחד יכולים להשתנות בהווה אחד?

קרדיט עח הכריכה ל @TinyGrande_6 -גמור- היא נופלת פעם אחר פעם מנסה לתקן את הלב שלה עד שאין לזה יותר סוף הכאב שהם גרמו לה לא יכול להימשך אם זה יפסיק זה יפסיק לנצח כי אין יותר אותי כי אם הכאב יעבור סוף סוף אני אאסוף את עצמי או שזה בחיים אל יעבוד? אני אמשיך להיות כאובה? אני אשרוד את זה? הם יודעים למה הם גורמים? למה? השאלה האין סופית השאתה שלועולם לא נוכל לענות עליה הקרב לעולם לא יגמר גם אם הוא לא מתחולל בחוץ. והפעם אין אהבה ולכן היא גם לא מנצחת טריגרים *אונס *שפה גסה *מוות *יש בפרקים מסוימים תמונות הקריאה על אחריותכם שמור לזכויות יוצאים אין להעתיק לצלם לפרסם ללא אישור מהכותבת

"כשאתה פורץ גבול אחד, אתה מאבד את כולם." אלכסנדרה מעיזה לראשונה מזה זמן רב לעזוב את חדרה הקטן, את משפחתה המפורקת ואת החיים האדוקים - לצאת לדרך חדשה. היא מנסה להשתחרר מהבושה, מהגבולות ומהצלב המרחף מעל ראשה. •תוכן מיני 16+ •פרקים ארוכים •טיוטה #2 הערה: הסיפור הוא מומצא לחלוטין, ולא נותן לגיטימציה לשלל הדברים המסופרים בו אלא מציג אותם ללא קשר לדעתי האישית.

תכירו את לירז כהן. בת 18 נראת כמו מלאך עם הגוף המושלם, השער השחור, העיינים הירוקות. והשפתיים המלאות. היא לומדת עיצוב פנים אבל כולם אומרים שהיא צריכה להיות דוגמנית. היא אחת השוות אין גבר שלא ירוץ אחריה ותאמת צודקים, בוא נדבר אל האופי שלה היא חמודה, מצחיקה, יש כאלה שיאמרו שהיא קצת ערסית אבל כע זו היא. סטטוס:רווקה,שותה ומעשנת. והנה אח שלה רון לוי. הם אחים למחצה (אחים למחצה זה שאין להם אותו אמא אבל כע אותו אבא או הפוך.) רון הוא הגבר שכל בת חולמת אליו אבל... רק ביופי הוא בלונדיני, עיינים כחולות, שרירי אבל לא יותר מידי, והשפתיים עבות. כמו שהוא אומר "חיוך קריצה ואת באה בריצה". ואני רוצה להגיד לך שבאמת תרוציייי.. טוב אז יש יופי אבל מה עם האופי? האופי לא משהו הוא גס, חסר סבלנות, ושחצן. אבל הוא גם מצחיק ורגוע. הוא יכול לשנות את ההיתנהגות שלו בשניה אחת. הוא לא לומד הוא מוכר סמים וזה מוביל לסיכונים במישפחה. סטטוס:רווק,סוציונר,שותה מעשן. הסיפור מכיל -אלימות -קטעים מיניים -קללות -מילים גסות -הסיפור מומלץ מגיל13+ ©זכויות יוצרים

קללה של אושר או קללה של עצב? בלי הבטחות,אף אחד לא מבטיח שקללה יכולה להיות רעה ולהרוס הכל. קללה היא גם אהבה. המשך של הספר קללה √תכנים מיניים. √שפה גסה √דיבור מיני תאריך העלת הסיפור: 31/1/16

ההתמודדות שלי עם יציאה מהארון בחברה דתית......

הבטתי בו, על פניו היפות והמשורטטות, על עיניו היפות והנוצצות, ועל שפתיו הבולטות המגרות והמעוצבות. לא יכלתי לעצור את זה. זה קרה בשנייה. הוא הניף את ידו וסטר ללחיי, הרגשתי את לחיי מתחילה להאדים ולהתחמם. עכשיו, עיניו כבר לא היו יפות ונוצצות, הן היו בצבע כהה שביטא עד כמה הוא שונא אותי. ועכשיו, שפתיו כבר לא היו בולטות ומגרות, הן היו מתוחות בצורה זדונית, שעיוותה את כל יופיו. הוא נהנה מזה, מלראות אותי סובלת. שמעתי את מחיאות הכפיים מסביב ואת קריאות העידוד. אף פעם לא הבנתי למה ילדים כאלו אכזריים, ולמה הם מעודדים מקרים כאלו, כאילו משהו בהם ניצת, אבל אני כנראה גם בחיים לא אדע, כי אני לא בליגה שלהם. אני לא בליגה של אף-אחד. ~~~~~~~~~~~~~ אני לירז בת 16, וזה סיפור חיי.

----מוקפא---- קדמה: היי אני סתיו בת 7 יש לי שיער בלונדיני ארוך ועניים כחולות יש לי שתי חברות טובות שיר ורוני ואנחנו מכירות דרך האחים שלנו. יש לי אח גדול קוראים לו עופר והוא שומר עליי ולא מרשה לי לעשות כלום בלי שהוא יודע מזה ובלי שהוא מאשר את זה. יש לי 7 אחים (כולל עופר ואני),יש לי אמא ואבא מדהימים. היי אני עופר אני הן 17 יש לי שיער שחור וענייים ירוקות, אני ערס. יש לא אחות קטנה ואני שומר עלייה כי היא כל ה חיים שלי ואין לי מה ליחיות בלעדייה , ישש לי שתי חברים טובים אלירן ומנו

" אתה בסדר ? " הקול היה רך אך מחוספס " כ..כן אדוני " דמיאן התיישב על בירכיו והסתכל לצדדים. רואה שכולם מביטים בו עכשיו במבט פעור. ואז הוא הביט אל פרצופו של האדם מולו ..מבטיהם נפגשים. זה היה סבסטיאן. הבחור היה אגדה במחוז שלו. כולם דיברו עליו והעריצו אותו..כלומר..דמיאן לא ממש ..זה פחות העסיק אותו. אבל הוא זוכר אותו משער של מגזין לפני שנתיים. הוא לא השתנה הרבה. שיער שחור פרוע של ' לא אכפת לי ' אבל עדין איך שהוא 'מסודר' יפה. ועיניים אפורות עם נגיעות צהובות. אז הוא אמר שהוא היה בן 18. עכשיו הוא כנראה בן 20. פער לא קטן של 4 שנים בינהם. לא פלא שהוא הרגיש קטנציק ליד סבסטיאן..שהספיק כבר לפתח שרירים ובטן חטובה הוא נראה טוב . הוא היה גבוה ממנו בשני ראשים בערך. אולי קצת פחות... " אתה בטוח שאתה בסדר ? " סבסטיאן מביט בו במבט אפל ולא ברור ודמיאן חרד, לא מצליח לנתק את מבטו מהמבט של האלפא. ההרגשה הזאת מוזרה לדמיאן. הכל זועק וצועק שלהיות לידו זה לא המעשה הנכון. כל תא בגופו צועק לו לברוח. מה הוא עושה לעזאזל? הוא מנסה לבדוק אותו ? הוא מנסה לגרום לו לקבל עונש ?